סימן / שי ד.
כשהעיניים נעצמות
והמחשבות שוקעות
עוד לפני בוא היתוש
אני מנסה להעביר
מחשבה בכתב.
בערב יום הזיכרון
שברתי לב
שיזכור
כי אנשים נוטים לשכוח
ואם לא אתן סימן
איך תזכור?
[ליצירה]
היוצר כותב מה שהוא מרגיש
כך, ששירה, ובמיוחד שירה
היא הדבר הכי סובייקטיבי שיש
אלא אם כן את כותבת על מדד המניות בבורסה.
הדברים היחידים שצריכים להיות מדוייקים בשירה
הם
ניקוד
וציון עובדות אובייקיטיביות (למשל, ציטוטים וכו')
[ליצירה]
אז לכל הממורמרים, לכ לבעלי הקריאה הראשונה והשניה בלבד:
דמיינו בחורה. אתם מציעים לה לבוא אליכם. אבל היא- כבחורה- לא נענית מייד אלא מתחילה במשחקי חיזור
כלומר, זה סגור וגמור שהיא מגיעה אבל היא לא גיד את זה מייד:
"ההצעה שלי בחלקה התקבלה. ולא משום
שאין כאן יכולת שיפוט מוגבלת
או שפה
אלא סוג העניין הוא כזה שסירוב מוחלט מתפרש כ
'לא אני ולא אתה
תקבע
באיזו שעה' "
לכן:
"לכן
היית חייבת לשלוח בעצמך- כפשרה
שמלה. קצרה. מכפלת. דקה. מבט של
עוד שניה". ..
כלומר, אחרי משחק ה"קשה להשגה" היא מגיעה, כדי לחפות, עם שמלה. קצרה. מכפלת (כפלשון). דקה. מבט של עוד שניה ו....
באמת הייתי
שם. ושם. ושם.
ולבסוף:
"ומה יהיה בסוף"? שאלת
שאילתה. שאלה.
כלומר, אחרי כל הדברים הללו "יחסינו לאן"?
שאילתה(פרלמנטרית. ולכן גם "בקריאה שלישית" קרי, החוק עבר) ועדיין- סימן שאלה.
ט ע י ם ?
חושו בטוב!!
תגובות