ישבנו אני והעפרון
והוא כתב בשמי
כתב מילים-
מילים על עצמי
כתב וכתב,
בסוף לא זיהיתי
שאת התמונה שצייר
ציירתי אני,
שבדיוקן הסיפור
מצויירת נשמתי
ציפור נודדת
-
נודד לי ממקום למקום.
מחפש.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כמה פעמים ניסיתי להתחיל את הספר.. -המון! אולי 10 פעמים בלי להגזים! אבל בכל פעם- עם כל הביקורות המהללות שיש לו, לא הצלחתי להסתדר עם השפה והמנטליות האמריקאית המתפרצת מכל משפט וציטוט שבספר. קשה. אבל שיכנעת אותי לנסות שוב. מבטיח לעדכן. [ליצירה]
- [ליצירה] * מזדהה. [ליצירה]
- [ליצירה] גִיייייייייייי קטע כואב ויפה. אבל עד מתי תכתוב קטעים כאלו? מתי תתחיל להיות אופטימי? מתי תלמד לנתב את הכשרון האדיר שניחנת בו למקומות נכונים, אופטימיים? אותה תמונה. זוויות שונות. (ולך אני לא צריך לפרט על זוויות צילום, ולמה אני מתכוון). תתחיל לצאת מהמסגרת להביא לנו לצורה תמונות אחרות, ומי יתן והם יהיו יפות ונוגעות לא פחות מהקטעים שקיימים. [ליצירה]
- [ליצירה] האמממ... מעניין. אני תוהה מה יש בשיר הזה ומה עומד מאחוריו. יש בראשי כמה אפשרויות לפירוש השיר, אך אולי כדאי שאשתוק. חמוד. שי :) [ליצירה]
- [ליצירה] * כתיבה מעולה. לא הבנתי את הסוף [ליצירה]
- [ליצירה] דוד, הייתי חייב להגיב. חוץ מזה שהקטע עצמו יפיפה במושגים של יפיפיות תהומית.. הוא גם נורא נגע בי בכל מיני מקומות, במיוחד בגלל הביטויים שהשתמשת בהם- "איזה *טרנס* מופרע בוקע מאי שם, נראה כאילו הים רוקד לצליליו. או שמא זהו *רטט* של זעם המאיים להתפרץ בנחשול פתאומי, למחוק כל זכר לרעש המפריע את שתיקתו שלו." וגם בגלל כמה רעיונות בקטע שנמצאים גם בכמה קטעים שלי. אבל ממש הייתי חייב להגיב בגלל שמה שכל כך ציפיתי לו קרה- אוי דוד! ! דוד!!!! סוף סוף אתה מתחיל להוציא מעצמך את המיץ הנכון.. :) [ליצירה]
- [ליצירה] :) וואו מישי.. שכוייח על הפרשנות.. זה קטע שדליתי ממחברת ששכבה בעומקי מגירתי.. כמדומני זה נכתב אחרי הפיגוע בקו 2, כשממש הרגשתי שאני לא מסוגל לחיות כאן בארץ. אבל שוב, מישי- נקודת ראות ממש חמודה ומעניינת, את שופכת אור חדש על הקטע. אסתריקה, אני לא מצפה להזדהות. וטוב שאת לא מזדהה. צריך להביט על הצדדים הטובים שיש לנו. [ליצירה]
- [ליצירה] ... מוכר [ליצירה]
- [ליצירה] מויש? הבל ורעה רבה? אתם עוד קיימים? עוד יש חיים בצוּרָע? איי איי איי, תגעגעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] מוישל! אם רק.. אם רק....... אם רק השיר היה פסל שאפשר היה לגעת בו ולמשש אותו.. אם רק.. ניסיתי למשש את השיר.. לא הצלחתי לגעת.. שיר חזק שגורם להזדהות עם הכאב הטמון בו- עם כל חוסר ההבנה הבסיסית של עומקו. מבטיח שיהיה טוב. מתישהו. [ליצירה]
תגובות