ושיווא הנערץ רוקד, רוקד על הגופות
(הבהרה: שיווא הוא האל הראשי של הודו, ולרוב מייצג את המלחמה. אחת הסצנות המפורסמות ביותר בהן הוא מופיע היא לאחר קרב עם השדים, כשהוא אוחז בשערותיהם של המובסים ורוקד על הגופות)
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי את הסיום. [ליצירה]
- [ליצירה] ברוכה הבאה. יופי של כתיבה, כן, והסגנון מוצא חן בעיני מאוד. אבל אין כאן סיפור. פתיחה לסיפור, אולי, אבל לא סיפור של ממש. בהתחלה חשבתי שלקחת את זה לכיוון הבדיוני, והתחלתי לפתח תיאוריות - אבל זה פשוט נגמר. וחבל, כי יש פה פוטנציאל. אני מציעה לגמור את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] החריזה לא מאוד מדוייקת, אבל זה ממש לא משנה. יופי של שימוש בשפה, אחלה רעיון והסוף נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] לא ממש הבנתי, אבל יש לי הרגשה שהתכוונת לזה. [ליצירה]
- [ליצירה] אשריך אנשים, בואו לקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] אחד הדברים שהכי מפחידים. ואולי בגלל הידיעה ש- כן, משהו משתנה. הילדים הופכים למשהו אחר, שהוא לא בדיוק מהחיים האמיתיים אבל גם לא שייך יותר לשנים שלפני הגיוס. משהו שלפעמים מעדיף להשאר בתוך המערכת.. היא משנה אותנו, שורטת אותנו, אבל לפחות הגבולות ברורים. הרי יש פקודות, יש שליחות שמישהו אמר בקול. [יש לי עוד חודש ודי. כן, אני מפחדת] [ליצירה]
- [ליצירה] צודקים טעיתי. מבקשת סליחה - אבל רק על זה. אגב, קראתי את התגובה האחת לפני האחרונה -ולא האמנתי למראה עיני... האמנם הוזכרה שם המילה "מקוריות?" הרי אני יודעת איך יסתיים השיר לפני שהוא מתחיל... כל שבע מאות (בערך) העבודות של ירושלמי שקראתי הן וריאציות שונות -ואפילו זה לא - לאותו דבר. אפילו אותן מילים! שימו לב בשיר מהאנרקטיקה עד המשהו - יש שם תגובה של מישהי שהראתה את השיכפול של השירים, כי פשוט אין לזה שם אחר. נכון, אני לא משוררת דגולה, ושוב אני מתנצלת אם חרגתי ממקומי - אבל, ירושלמי, אתה לועס כל הזמן את אותה העצם -שמזמן התפוררה לאבק. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי יותר את הבית הראשון. השורה האחורנה שלו קצת ברורה מדי לטעמי. אהבתי את השימוש- או יותר נכון את חוסר השימוש [...] בסימני פיסוק. כיף לקרוא את זה בקול. וברוכה הבאה? [ליצירה]
- [ליצירה] כן. קצת הגזמת עם השלוש נקודות... ;-) [ליצירה]
- [ליצירה] איי... ענק. [ליצירה]
תגובות