בין שלוליות שדילגת,
פסחת גם עליי.
בין מי גשמים שטיפטפת,
ירדו גם דימעותיי.
בין קשת בענן שהדלקת,
זרחו קרני רסיסי רגשותיי-
באור יקרות
ולבן.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני רואה שקיבלת את המלצתי, יפה ביותר! [ליצירה]
- [ליצירה] אביבוש- זה יפה וכ"כ שונה מהכתיבה הרגילה שלך- שונה וטוב! [ליצירה]
- [ליצירה] מסר- זה היה ועודנו- מקסים, תמים, מתוק ועדין. חשבתי שפשר עוד ללטש, הנה רעיון שלי לעריכה מחודשת, וזו רק הצעת הגשה: ישבתי לכתוב לך שיר פרטי, בלעדי, רק של שנינו, שאף אחד לא מבין מלבדך ומלבדי, מלבדנו. כאשר סיימתי ניגן לי אותו שיר את נעימת חיינו, אבל את לא שמעת את צלילו... אז כתבתי כאן, מילים שכולם יבינו והם לא יהיו עוד- רק שלנו עדיף, כך נדמה, שנישאר רק אנחנו שנינו את ואני ונבין זה את זו, בלי שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא :) [ליצירה]
- [ליצירה] האמת, לא הבנתי... [ליצירה]
- [ליצירה] איזה כיף, עוד אחד!!! אותה שמש שזרחה בשמיך, אותן דמעות שניקדו את ימיך ואתו שיר המתנגן, חרישית, בליבך הם שייבשו את ביצת געגועיך ויחיו, את ימת אהבתך. [ליצירה]
- [ליצירה] זה, זה יותר מנפלא! קסום וכתוב נהדר!!! [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד ביותר!!! קליל, עליז וזורם. מקסים ועונה על הגדרת- שירת ילדים במיטבה ותומה. דומה קצת ל"והילד הזה הוא אני", בסגנון. אביבוש, יש לעשות הגהה, למשל- ממשמש ולא משמש (או שכן?!) וכן בבית הראשונה, נראה, כי הנקודה אינה במקומה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה :) אני לא מכירה את הספר, במה מדובר? [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת לקודמיי [ליצירה]
תגובות