[ליצירה]
מצא לו את מקומו השיר שלך...
ישר אחרי "דרכה של אשה"
יום עמוס, מקרה כואב..
דברים המעיבים על הלב.
מחפשים דרך, מחפשים מוצא,
מחפשים מקום להתפרק..
משוועים לנחמה.
ומגיע אהוב במגע מנחם
גורם לכל הדברים
להתרוקן..
ןשבכל כבר ריק
והלב נקי..
נשאר הוא האהוב.....
ריקני.
[ליצירה]
בתש...
כאלה מחשבות?
תבושי!!!
טוב, לא נורא.. תזכרי שאנחנו תמיד פה בשבילך, ולא לחשוב מחשבות כאלה....
(ומה עם שזירת פרחים לחתונה?)
טוב, יומעולה ושופע אור!!!
[ליצירה]
מבט אחד אל בית הילדות
וברז סמוי נפתח מאי שם
שופע סיפורים ושירים
סכר שכחה נבקע לשניים
בשצף הזכרונות
רב השנים
וזרם שוצף לו
ממעיין העבר
אל חופי העתיד
[ליצירה]
כן.. אתה מה זה צודק, עכשיו חלק ממגורשי גו קטיף רעבים ללחם.. כך שמעתי..ואין למדינה כסף בשביל החראוילות שהבטיחו להם, אז מה 'תה רוצה, שהמדינה גם תדאג לערבים טפילים שמתעקשים בכח לגור כאן? ועוד כל התהליך המטופש הזה נעשה דק בגללם.. תחשוב.
[ליצירה]
הסימני קריאה כל כך הורסים, לדעתי.
זה יכול להיות שיר ממש יפה, אולי הכי יפה שלך,
אני אגיד לך גם למה הם הורסים,
כי השיר הוא כזה רך, רגוע, מלא בשמש, הוא אמור להקרא רגוע כזה, וסימני הקריאה מוסיפים לזה פתאום ... לא יודעת איך לקרוא לזה- אולי מן התלהמות? בקיצור... מקווה שהבנת למה אני מתכוונת, ואים לא, לא נורא.
המשך לכתוב, השתדל קצת לגוון בתוכן היצירות..
בתש
[ליצירה]
קודם כל, תודה לכולם, על המחמאות....
דבר שני-
הדסה-
לא היו הסוסים, די היה לי בתגובתה (הבאמת נלהבת )של אילה, כדי להכניס את היצירה. כי מי אני שאחלוק עליה? (והתגובה שלך הייתה מלמול רפה! להזכירך!!!)
בכל זאת תודה, תודה רבה גם על התמיכה בכל הקשור ליצירותי... אין כמוך חברה נאמנה...
אוהבת אותך....
[ליצירה]
הי, הפעם זה כמעט יפה. אני מוכרחה לציין שכמעט לא רואים את הסגנון הכ"כ שמואלי שלך. והשיר בסדר, הוא ממש טוב יחסית. הוא ארוך יותר, ואין בו עתיד.
אבל כאילו כדי להרוס, אולי בשביל להגיד משו כמו: נכון, קצת שיניתי סגנון, אבל זה לא אומר שירדתי מסגנוני לחלוטין.
הבית האחרון הוא כמו תמיד, אותו דבר.