[ליצירה]
האויר הזה מדגדג לי בשיער
זיכרון אפלולי
לא מישר קווים.
מעניין מה אמרה הלבנה באותה שעה
והיכן בדיוק עמד לו העשן הסגול הזה
שמסנוור אותנו עכשיו.
ואולי כבר פיהקה
כשראתה את פס השקיעה מתקרב.
[ליצירה]
אמל'ה.
אורנה,זה המצב שעמ"י צריך יום יום להתמודד איתו.
וזה קשה. אבל לכן אנחנו עמ"י,שמאמינים ויודעים שד' מנסה אותנו במה שאנחנו יכולים לעבור.
אבל זה לא מפחית את הכאב. את הקושי העצום.
וואי.איזה שיר מרגש עד דמעות.
קטע כתוב כ"כ טוב.
רק שנהיה חזקים.
ילדה.
[ליצירה]
הי רדף,
אין לי בכלל שאלות! זה לא העניין, עצם ההתקרבות זה עצם העניין, לא שאלות- את השלב הזה אני מקווה שפחות או יותר כבר עברתי...מה שחסר לי, זה ההרגשה,התחושה שד' פה איתי, עוזר לי, אוהב אותי,תומך..ועוד דבר שחסר,זה שאני מרגישה שאני,ע"י המעשים שלי,(או עצם זה שאני לא עושה כלום כדי להתקרב)-רחוקה מד'- שאני לא יודעת\מרגישה שהוא רוצה אותי בכלל בגלל זה. אם בכלל אני ראויה.
יש מבין?
עטרת
[ליצירה]
אולי אם תתעלמי ממנו, מעצם קיומו-הוא פשוט יעלם מעצמו, או שכבר יפסיק להפריע לך.
ד.א,ככה גם עושים עם מחשבות לא טובות (יענו..אסורות)-פשוט כשזה מגיע- מתעלמים. כי אם מתייחסים לזה,ומנסים כאילו להפסיק לחשוב,בכוח--זה אף פעם לא עוזר. זה רק מגביר את זה.
ילדה
[ליצירה]
את עושה צחוק???? אני לא עושה מכלום צחוק!!
מבחינתי זה הספד.
הספד לשנה תמימה שאם לא אקום מכאן מהר-- תלך כולה לאבדון.
זה גם הספד לילדה טובה וצדיקה--לפני שהאינטרנט בלע אותה במלתעותיו.
מתוקה שלי,זהו הספד.
לא נונסנס בשום פנים.
---
[ליצירה]
תודה רדף יקר
אתה באמת צודק, זו תחושה שהיתה לי כ"כ הרבה זמן-וטוב (!) שהוא אמר לי על הטוהר שאין לי- כי סוף סוף הכל יצא, בתקווה שלא רק לרגע- אלא שזה יימשך ולא יפסק לעולם. מה שאני כ"כ חוששת ממנו, שזה יפסק מהר, שזה רק רגע של התעלות- ואז זה ייעלם בלי שום שינוי משמעותי. ואני ממש ממש ממש מקווה שלא.
והאמת היא שאני לא יודעת מה לעשות כדי לשמר את זה בי.
תודה כולם על העידוד, אני באמת צריכה את זה..
בתקווה לטוב,
ילדה
תגובות