אותך חפשתי מלפנים
אותך מצאתי מאחור
לא יקיפוך דפנים
לא ישיגוך סוב-סחור
אין בפני מי אוכל לבי המתייסר לשפוך
יבוז לי כל רואה את דמעותי
אך אם אדם יראה לחוץ, הן אלוקים יראה לתוך
ולו רק בגלל זה לסבול היה כדאי
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נהדר!!! איזה יופי של שיר! "אלוקים יראה ללבב" - השיר הזה מפיח רוח של תקווה בכל אותם המיוסרים, זה מזכיר להם שהם לא לבד ויש מי ששומע, יש מי שמאזין, שמקשיב, שאיכפת לו מהם ורוצה בטובתם... -אתה מוכרח לפרסם את זה באיזה עלון של דתיים או משהו כזה...- נ.ב- המשך כך (אני מתכוון בשירים מסוג זה) [ליצירה]
- [ליצירה] זה כל כך מזכיר לי- "רק לאלוקים יש פנאי,שינשק בעדנה את סודותך הכמוסים"... זלדה.. כל כך יפה ונכון השיר שלך... מזכיר לי שאני צרכה לדבר איתו בקרוב:) רק בשמחה, פרח בר. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר מראה על האהבה הגדולה שיש לך כלפי ה'. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] איכס [ליצירה]
- [ליצירה] יפה אסף! במיוחד השימוש במלה "גף" - במשמעות של הגיף - במסורת הארצישראלית -אשכנזית (ינאי, הקליר וכו') יש שתי אותיות בשורש : לכן רווח השימוש במליס כמו צק(צעק-במובן של "התפלל") נם (נאם-אמר) צג(נציג- כהן:נחשב כצג באיתון, דחות בפילולי עקלתון) יישר כח על היצירתיות ! [ליצירה]
- [ליצירה] מזל טוב מנחם! [ליצירה]
- [ליצירה] וורטים נחמדים בהחלט! גם הרעיון יפה! אשר לשאלה עצמה: צריך להבין בימי מלכות בית חשמונאי שימש חג החנוכה מעין יום עצמאות חשמונאי. הילכך, לא חיבבוהו חכמי הפרושים כשם שלא חיבבו את מלכות החשמונאים בכלל ( כמו שהיום החרדים לא מסמפטים במיוחד את יום העצמאות) ולכן חנוכה היתה מעין חג צדוקי שהפרושים חגגוהו כמו שהיום מניפים דגל בפונביץ' ביום העצמאות. (מענין אם ימשיכו להניפו גם אחרי שלא תיהיה מדינה. וא"כ - איזה טעמים איזוטריים יתנו לזה?) לכן אין מסכת המוקדשת לחנוכה (בשונה מכל החגים האחרים כולם ) והחג מוזכר כבדרך אגב בכמה שורות בודדות שגם אז הסיבה הניתנת היא א'שטיקאלע נס ולא הסיבה שלכאורה היא העיקרית - הנצחון הגדול שהיה לנו והגבורה היהודית בעמידה מול עם זר. (וראה רמב"ם על הנושא. בתור אדם שחי הרבה שנים אחרי קרוס ממלכת החשמונאים, הוא היה יותר מוכן לקבל פן זה של החג ) שים לב שנס פח השמן לא הוזכר לא בספרי המקבים ולא ביוספוס. יוסיפוס מעיד שהחג נקרא "חג האורים" וכותב:"ואולי נקרא כך בגלל אור הנצחון הגדול שנתן לנו" (ואגב , לא יוסיפוס ב"קדמוניות" ולא ה"מקבים" לא נעדרים תאורי ניסים מנסים שונים , אף כאלה שלא נשתמרו במסורתינו - לדוג'- המלאך היורד מן השמים להגן על לוחמינו וכד') ה"משנת יעבץ" (הגרי"ב ז'ולטי) אומר בדעת הראב"ד שבימי בית שני לא הדליקו חנוכיות ( וכך משמע מיוסיפוס) והחלו להדליקם אחרי החורבן זכר למנורת המקדש. [ליצירה]
- [ליצירה] א"כ לא הבינותי את תגובתך קמייתא [ליצירה]
- [ליצירה] מצטער שיצא כך שזו כל תגובתי - תגובותי האחרות כבר נאמרו על ידי קודמי! מקסים ביותר! [ליצירה]
- [ליצירה] לדעתי, זה לא ביקורת כלל אלא מחמאות מוסווות ( ברכה בצורה של גידוף) [ליצירה]
- [ליצירה] עד שהיא תופיע תהנה מהחופש [ליצירה]
- [ליצירה] יפה יפה: מישהו המגלה בקיאות הן בהוואי ה"גבעוני" והן בבריה"ח. באופן כללי חבל שאנשים שופכים רפש וטיט על אנשים שהם אינם יודעים עליהם מאום (ואגב אגדות חז"ל על אותו האיש הנם יותר ע"ש "סופו", דהיינו-הנצרות, ואינם מהווים מקור הסטורי אמין על חייו ופועלו אך גם הבריה"ח הוא מקור מפוקפק עד מאוד אע"פ שמן הסתם ה"בשורות" הסינופטיות יותר מדוייקות). באמת כדַי להזהר שתהיה ימינינו מקרבת את ה"גבעונים" ע"מ שלא יווצרו כתות כדוגמת הנצרות. תקדים הסטורי מענין מימה"ב: הכנסיה החרימה את הוולדנזים, שדגלו בעוני, ובסוף היתה צריכה לערוך מסע צלב שלם נגדם (ונגד הקאטארים). היא למדה את הלקח וקרבה את הפרנציסקנים שדגלו באותו דבר, ואחרי דורותיים שלוש הם ירדו מזה (למעט המינוריטים הספיריטואליים) אך פיתחו דתיות מיוחדת שתרמה להתפתחות התרבות המערבית. [ליצירה]
- [ליצירה] וחייתי שם רוב את חיי [ליצירה]
תגובות