התעלמתי כי
גם אתה
לא
ניגשת לא
אמרת
מ י ל ה
שתקתי כי
גם קולך
לא
נשא
שמי לא
נשמע
ופתאום
התעוררו
לחיים זכרונות
נשכחים ואולי
עוד דברים
שרציתי
לשכוח ואולי
רק פסקו
מספר
[ליצירה]
שי- זה, זה, חזק.
הצלחת להכניס את ההרגשה- ליצור את התחושה
כך שכל קורא (או לפחות אני) מרגיש את הגוש הזה בגרון, רק שאצלי, גם בסוף השיר,- הוא לא השתחרר.
איזה יופי!!!
איה :)
[ליצירה]
:)
צחית- גם בכתיבה ההרגשה היתה מן מתח מתגבר והולך, התקדמות בעצבים דרוכים עד השורה האחרונה, שבא המנוחה, השלווה והנשימה לרווחה...
ותודה לך ואלעד....
[ליצירה]
תודה :)
ושי- אני אחשוב על זה.
עם זאת, דווקא ערבוב הזמנים מבטא, בעיני, את האנרכיה, את הכאוס, את הסירוב, את המרד....
אבל אני אשקול זאת שוב, וגם אתה, נסה לראות זאת לרגע באור זה....
תגובות