גזר דין מוות נגזר על האחד אשר הרשיע,
והנה האדם מנוחם,
יודע הוא כי הכל בחסד וברחמים.
מביט לצד אחד הסניגורים,
ובצד השני המקטרגים.
להביט קדימה אינו יכול,
מלכו של עולם דן דינו.
היצירה הזאת חמודה, בעיקר הבית הראשון - העובדה שלמרות שנגזרה מיתה על האדם הוא מנוחם בכך שהוא יודע שהכל בחסד וברחמים, זו אמת מאוד גבוהה.
רק הערה קטנה:
חסד - שפע של טובה שניתן.
רחמים - שפע של טובה שמונע עונש.
ומכיון שכך ראוי למחוק בבית הראשון את המילה חסד, כי היא אינה שייכת לשם.
[ליצירה]
היצירה הזאת חמודה, בעיקר הבית הראשון - העובדה שלמרות שנגזרה מיתה על האדם הוא מנוחם בכך שהוא יודע שהכל בחסד וברחמים, זו אמת מאוד גבוהה.
רק הערה קטנה:
חסד - שפע של טובה שניתן.
רחמים - שפע של טובה שמונע עונש.
ומכיון שכך ראוי למחוק בבית הראשון את המילה חסד, כי היא אינה שייכת לשם.
[ליצירה]
יצירה נפלאה
היצירה הזאת נפלאה! ביטוי עמוק של רצון להשתחרר מעל כבלי ה"ממסדיות", במקרהים שהממסד פועל בצורה לא נכונה.
ואני חושבת שהפירוט משמש כאן למטרה, על מנת להראות את הניגודיות - המשורר זוכר כל פרט קטן בגופה של המשודכת "ורק דבר אחד איני מסוגל לזכור: דבר "קטן" ו"חסר כל משמעות". את פרצופך!" דוקא פיחרוט היתר של הזכרון של הבחור, מביא אותנו לנקודת ההפתעה - את הפרצוף הוא לא זוכר.
[ליצירה]
הקטע חמוד, אבל אני לא מסכימה לחלוטין עם תוכנו.
החיבור שלנו עם הקב"ה נובע מהצורה שבה אנחנו מגלים אתו. עשית יותר מצוות - אתה יותר מחובר, פחות - פחות.
ולדבר על המציאות בתור דבר "אירטוי" - זה סתם טעם לא נבון, לעניות דעתי.
[ליצירה]
תמי היקרה,
את מאוד כשרונית, אבל השיר הזה רדוד.
את מנסה להביע שאדם נפטר בבי"ח מסוים, ובאותו בי"ח נולדו תאומים ("להם" - כהגדרתך, לא ברור מי הם ומה הקשר ביניהם ובין הנפטר); ואין אמירה אחרת בשיר.
אז יש לנו שיר ארוך עם אמירה פשוטה, ומילים שאינן מביעות דבר.
תגובות