גזר דין מוות נגזר על האחד אשר הרשיע,
והנה האדם מנוחם,
יודע הוא כי הכל בחסד וברחמים.
מביט לצד אחד הסניגורים,
ובצד השני המקטרגים.
להביט קדימה אינו יכול,
מלכו של עולם דן דינו.
היצירה הזאת חמודה, בעיקר הבית הראשון - העובדה שלמרות שנגזרה מיתה על האדם הוא מנוחם בכך שהוא יודע שהכל בחסד וברחמים, זו אמת מאוד גבוהה.
רק הערה קטנה:
חסד - שפע של טובה שניתן.
רחמים - שפע של טובה שמונע עונש.
ומכיון שכך ראוי למחוק בבית הראשון את המילה חסד, כי היא אינה שייכת לשם.
[ליצירה]
היצירה הזאת חמודה, בעיקר הבית הראשון - העובדה שלמרות שנגזרה מיתה על האדם הוא מנוחם בכך שהוא יודע שהכל בחסד וברחמים, זו אמת מאוד גבוהה.
רק הערה קטנה:
חסד - שפע של טובה שניתן.
רחמים - שפע של טובה שמונע עונש.
ומכיון שכך ראוי למחוק בבית הראשון את המילה חסד, כי היא אינה שייכת לשם.
[ליצירה]
שלי היקרה,
הכתיבה שלך יפה, אולם אני מסכימה עם אסף, הדברים נראים כמו רשימה ראשונית -
"רגליים יחפות מפזזות לצלילים של סלסה", זו שורה בשיר - ה"כן זו אני" נדמה כנדחף ללא סיבה.
קר לך, ועוד מעט תשתי שוקו חם ותתחממי, אז מה? מה את מנסה להביע בזה?
אני חושבת שאם תקחי כמה דק' ותשקיעי ביצירה קצת מחשבה, המחשבה תיטיב עם היצירה, וממילא גם איתך.
[ליצירה]
יצירה נפלאה
היצירה הזאת נפלאה! ביטוי עמוק של רצון להשתחרר מעל כבלי ה"ממסדיות", במקרהים שהממסד פועל בצורה לא נכונה.
ואני חושבת שהפירוט משמש כאן למטרה, על מנת להראות את הניגודיות - המשורר זוכר כל פרט קטן בגופה של המשודכת "ורק דבר אחד איני מסוגל לזכור: דבר "קטן" ו"חסר כל משמעות". את פרצופך!" דוקא פיחרוט היתר של הזכרון של הבחור, מביא אותנו לנקודת ההפתעה - את הפרצוף הוא לא זוכר.
תגובות