[ליצירה]
הנעליים מגיחות מתוך ענן ערפל או עשן. אחת שמוטה מאחור,נכנעה. אחת נראית כאילו היא עדיין מחוברת לרגל, שנמצאת באמצע מרוצה מכל הסיוט הזה. אני לא יודעת על מה היא דורכת אבל זה נראה לי כמו שפריצים של דם. ההיא שאלה ה"נעליים שלה", מתה לרוץ ולהחלץ מתוך עולם שלכאב וסבל !
[ליצירה]
לא, היא לא גאה בך. ו-לא. הבכי והצעקות הן לא "מאנטרה עילגת" והיא לא "שחקנית גרועה". ו-לא, היא גם לא רוצה ש"תכיל את חייה בדקה או שתיים". כאילו אפשר. לא מעניין אותה כמה ליטרים של דמעות ובאיזו טמפרטורה כן או לא שפכת בשעה שביצעת את הפקודה הלא חוקית, פקודת השמד והחורבן, ועקרת אותה מכל מה שהיה חייה עד עתה.
חייל, שוטר, לפחות על טטמטם את המצפון.
(דרך אגב, לקטע עדיף לקרוא "עובר מסך", לא?)
[ליצירה]
זה יפה. דימוי מקורי. אבל מה - לפעמים אי אפשר להשיג את שני הדברים במכה: גם את הגימיק וגם את הריגוש. כאן הלכת יותר על הגימיק. אוקי, גם זו בחירה.
תגובות