[ליצירה]
....ובלכתי בשביל האפל,
תועה,
הבחנתי לפתע בשביב אור
המרמז להמשך דרכי,
פסעתי מהססת ובוטחת
בשביל ההולך ומתבהר.
נחלה,
אי מבטחים נראה באופק.
זרזיף מחודש החל ממלא את אשר יובש.
ליבי ששכח זה מכבר רגש מהו
חזר למלא יעודו,
חדש ומוכר.
ואהוב.
באתי לי,
שבתי לי א-לי,
אל ארצי,
אל מולדתי,
אל אהבתי.
אהבתי.
ברוך השם. :)
תודה אפרת.
[ליצירה]
קראתי את שכתבת וחייכתי. יש משהו בדבריך. כנראה שהרגש הזה קיים בכולנו אי שם פנימה ואנחנו כל כך עקרים ועטופים ומעוטי יכולת לעומת כל הפנים הסוער והמטורף הזה. מתי כבר יגיע היום.. והאמנם יגיע היום או שלנצח ניוותר מחוסרי הבעה מילולית.??
[ליצירה]
לוידעת מה עם התמונה אבל אני יושבת לבד במשרד ובוכה מצחוק מהתגובות. אבל לא דימוי של בוכה מצחוק, ממש ממש, עם דמעות! בקושי רואה מה שאני מקלידה...
הרגתם אותי!
תגובות