[ליצירה]
הראי"ה באגרות באגרת תת"ב כותב לרב צבי יהודה על הסכנות בלהיות צמחוני- ביניהם העלאת חשיבות חיות על פני בני-אדם דבר שנראה לאחרונה יותר מדי ע"י הארגונים הירוקים למיניהם שמצידם אנשים ימותו רק של יפגעו בעכביש החולות החי בנבחי הסלע בסתר המדרגה.
[ליצירה]
יפה ביותר...
אהבתי את ההפיכה במחשבה שהכנסת פה... איך שקופצים ממה שחשבת בהתחלה למשהו שונה.
קשה לעבור דירה לפעמים. במיוחד כשזה אחרי יותר משנה...
הדס- שי?
[ליצירה]
מטריד או מעודד?
זה שכל כך קל לכתוב שיר זה גם מטריד - כי אנשים שקוראים בד"כ מעדיפים להאמין שמישהו התאמץ בשבילם, וגם מעודד - אפשר להראות את השיר הזה לאנשים שנדמה להם שהם לא יודעים לכתוב, ואולי 'לגלות' אמנים חדשים.
לגבי השיר עצמו - באופן די צפוי בחרת את הכותרות שיגרמו לשיר להישמע עצוב ומהורהר, ככה לא צריך להתאמץ לחבר את השורות למשפטים עם משמעות כלשהי - מספיק ליצור 'אווירה'.
רעיון חביב, ביצוע מוצלח, קורא תמים לא יצליח להבין מה הבדיחה פה.
[ליצירה]
כל כך הרבה ביקורות על מה שיש ואף מילה על מה שאין?
אין מהפכה, אין מצעד, אין דגלים, אין רעמים, אין פועלים, אין עוני, אין אורורה. זה פשוט שיר לא גמור!!
ועם כל הכבוד, האודם הזה בשורה השניה זה לא מספיק. לכל היותר אפשר לקבל את זה כהבטחה לא ממומשת.
וגם חסר כאן הדבר שירד בין הערביים. לא יכול להיות שה"בין" ירד והערביים נשארו שם לבד כל הלילה.
[ליצירה]
זה היה ביתי:
ים של כחול ושמיים של תכלת
כתם של שמש ורוח חמה,
דקל ירוק ופרחי חממה
וכביש שנמתח אליהם בשממה.
זה היה ביתי:
אבן שואבת בחול ובחג
שבת מקודשת בכל תג ותג
אורות בית הכנסת, תפילה ושירה
ועל כל פנים נהרה.
יצאתי לכביש הנמתח בשממה
עם ילדיי, פרחי חממה
מכתם השמש חולצה לי עשיתי
כחול הגלים לי מגן דוד
על קצפם הלבן דגל צרתי
וצעקתי עד כלה כוחי
עד אזל בעורקי הדם
עת מעשה ידי טבעו בים.
[ליצירה]
שכנעתם אותי להתגייס, אבל לא מסתדר לי.
אין לי בעיה לשחוק לאפר את הנחש הרצחני ולהפגיז בלבלוב גנים.
אבל איך אני מקימה לתחיה את השקט? הוא יהפוך לרעש מרגמות.
אם את שטיח המחר הבהיר, בידינו נארוג, זה לא יגמר גם מחרתיים. חייבים לתעש את העניין.
העתיד, אם הוא כבר זוהר כשלהבת, מה יש לבנות? שיבוא כבר ויזהר עלינו.
מה שנשאר מכל זה הוא ההפגזות. הפגזות של שלום. כשיבוא השלום, שיביא שקט, שלא יפגיז בבקשה.