חבוש בין ספסלי
בית האסורין, ואין אדם
היה הקול
מִדבר ברוח
כמה חביבין עינוגין
שלאהבה
תני לי ידך, ילדתי
ונאמר
שהקמת איתי.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ח חמ חמו חמוד כל כך. מצאתי פה אקטואליות עם קריאה תנכיאית רצינות עד להחריד עם קלילות משובבת. אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] מקשיב מקשיב [ליצירה]
- [ליצירה] דוקא אהבתי יותר את הבית הראשון אני חושב שאפשר להעמיד את עונתית וחולפת לעומת חד פעמית. כי חד פעמיותה, היא הדבר שבו היא תיזכר ועל כן תישאר. [ליצירה]
- [ליצירה] לפעמים לבד זה פתרון, ולפעמים אפילו, הוא הפתרון הנכון. סוערה, סיפור נחמד... [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] זה כתוב באופן מאוד משכנע וטוב. ואם אפשר לומר, נהניתי לקרוא [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין ויפה. אני אוהב שימת לב שמאפשרת לתפוס את הרגע בכל תפארתו [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי יותר את הבית הראשון.. יפה [ליצירה]
- [ליצירה] ענק. מעבר לרעיון הכללי שאומר ואומר. - הביטויים הקטנים האלה (הנגיעה הרדיואקטיבית של הגעגועים המוחלטים? קורן מאושר ביחס של 1:20 על כל דקת סלולארי??). כיף. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה איך שמאיזור הדמדומים שממנו את באה, יש מקום להכספת השמים ויש גם נתינת אפשרות לָשָבַּת להציף רגש ישן עד כדי אפשרות לבוא ימים חדשים. (אגב, ברור שברי עדיף) [ליצירה]
תגובות