הרגעים כבר חלפו--
בשבילי הם חרוטים עמוק
באוויר, בריחות, בשלכת.
עצם העובדה שמישהו מבין אותי
יודע אותי
גורמת לי לחשוב
שאולי, אחרי הכל
אני לא כזאת מתוסבכת.
[ליצירה]
...
רגע רגע, שאני אבין--
למישוּ יש בעיה עם הנמשים שלי?
אני מטפחת אותם במסירות!
(:
בכל מקרה... כמו כל היצירות שלך. את התוכן אני מאוד אוהבת, הוא נוגע בהרבה אמת, ואני מוצאת את עצמי מזדהה הרבה. לגבי הסגנון, הרי שזה פחות שירה ויותר... הרהור מחולק לשורות?
גם אני כתבתי ככה פעם (יש לי קובץ שירים גנוזים מהשישית... חלקם פורסמו בפורום). כשהתחלתי להתעניין יותר בשירה, לקרוא הרבה שירה-- התמקצעתי יותר מבחינת הסגנון..
בעלת הכינוי המכובד.
[ליצירה]
...
בן,
אני מבינה את הצורך לכתוב ולפרוק.
אבל קודם כל.. אצלי, לפחות, ישנם שירים שאני כותבת אך ורק לעצמי. לא חושבת שמשהו טוב יצא מכך שאנשים אחרים יקראו.
בעניינים שבין אדם למקום, ובפרט בעניינים כאלה, אני חושבת שחז"ל כבר הגדירו את הגבולות ואמרו שווידוי עליהם הוא בין האדם לבין קונו בלבד.
ולא סתם.
ואם תאמר שפרסמת כדי להעלות למודעות- הרי שאני בטוחה שהמודעות לתופעות האלה קיימת.
מה גם, שאולי כשכתבת התכוונת להביע זעקה.. ניתן לפרש את השיר גם אחרת. ועובדה שיש מי מבין המגיבים שגם עשו זאת..
זה מה שאני חושבת, לא מנסה לפגוע או להתנשא חלילה, פשוט- מרגישה חלק מהאתר הזה ואכפת לי מתוכנו ומצורתו...
[ליצירה]
...
לעניין הצורה, את כותבת את עצמך מצויין.
ולעניין התוכן, מי כמוני מאמינה שההכרה היא מחצית הדרך. לפחות. גם אם היא כרגע על דרך השלילה, על מה שאין לנו ולא יהיה. ההכרה שאין לנו היא מחצית הדרך אל מה שיש ועוד יהיה.
פעם, כשצורה עוד היתה כחולה ופשוטה, היה מקובל לשלוח כאן חיבוקים.
[ליצירה]
...
יו...
זה טוף.
אני יכולה לתאר לעצמי את התחושה...
---
אגב, האתר היום כבר ממש לא יכול להיחשב "קטן" (ואתה בהחלט יכול לטפוח לעצמך על השכם..).. לא שווה להעסיק עוד כמה אנשים שיתעסקו עם אישור היצירות?
[ליצירה]
[ליצירה]
..
וואו... ממש ממש אהבתי.
ממש!
הצלחת להעביר את ירושלים..
תגובות