ואולי זה אתה, ואולי זה קולך
שדופק על ליבי, מתחנן שאפתח.
ואולי זה מראה זכרונך הקלוש
מפרק ובונה בתוכי בניינים.
ואולי זו אני, ואולי זה קולי
שדופק על ליבך, מתחנן שתפתח.
ואולי זה מראה זכרוני הקלוש
המבקש ממך אישור בניה.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... כרונולוגיה של אלול ידוע מראש. כתבת את זה. (תכתבי עוד). [ליצירה]
- [ליצירה] ... ודווקא אני מבינה אותך, ואני חושבת שטוב עשית. [ליצירה]
- [ליצירה] ... גנץ, האי-מייל שלי חזר לעבוד. *מתקרבת*, עניינית כתמיד. [ליצירה]
- [ליצירה] .. אני אוהבת את הסוף. חשבתי עליו הרבה. לא כתבתי אותו סתם. יש לו הרבה משמעות בשבילי. [ליצירה]
- [ליצירה] .. מרשים מאוד, אבל אולי טיפה נשי מידי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... משום מה השיר הזה התנגן לי בטבעיות בטון רושף-מודגש-ציני-חודרני... מפחיד קצת. [ליצירה]
- [ליצירה] ... רן, אני ה-מו-מה! 3 שנים לא להיות בירושלים?! ההההעעאא?! באמת תתבייש לך.. לסחוב אותך ביד לריקודגלים או שתצליח ללכת לבד?.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... מממ.. אהבתי. את התהליך. וגם את הכתיבה. תבוא תעשה אצלנו שבת, תראה מה זה אווירה יהודית.. (: (בצחוק, כן?) [ליצירה]
- [ליצירה] ... בעיני, הכותרת המפוצצת רק גורעת. אל תאכיל אנשים עם כפית זהב. סמוך עליהם, הם אינטליגנטים מספיק. תן לכל צופה לראות, לחוות ולהרגיש מה שתמונה יכולה להעביר, בלי תוספת מיותרת של מילים. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ממש מזכיר את "שירי סוף הדרך" ללאה גולדברג (מן הסתם מתבסס על זה). יפה. אהבתי. [ליצירה]
תגובות