אני באה מן המקום, בו השמש לעולם איננה שוקעת.
אני נמצאת במקום בו השמש לא שוקעת לעולם.
ודרכי, ופניי, וליבי אל המקום בו השמש זורחת תמיד, המקום בו השמש לא תשקע לעולם.
נשמת העולם.
וזה סימן, שעוד יש, עוד יש אהבה. אני פה, אני ערה .)
[ליצירה]
צריחות שצרחתי נואשת כואבת ,
בשעות מצוקה ואובדן
הפכו למחרוזת שירים מלבבת,
לספר שירי הלבן.
נגלו חביונות לא גיליתי לרע,
נחשף החתום בי באש
ואת תוגתו של הלב הכורע,
יש כל במנוחה תמשש.
(רחל המשוררת)
[ליצירה]
"נשמתו בנשמתה סרוגה"
תיאור מהמם של בוקר.
במחשבה ראשונה חשבתי כי כל השיר סובב דווקא סביב שורה זו.השמש האוצרת בתוכה אפילו אהבה זו..
לא מצליחה לנסח.
חייבת לצטט שוב:
"מלאכי שחר עמלו".. מתנגן בראש , נוגע..
"מלאכי שחר עמלו".
עבור מי? עבורנו..? או אולי.. דווקא בשבילם..
תודה למלאכי השחר.
תודה לך.
[ליצירה]
זה הזמן לזרוק את הכל וללכת להגשים את החלום, הייעוד.
אל תאבד את קולות הלב.
רק לב צעיר יודע מהי דרכו, קח סיכון, כל הדרך לאיתקה.
מוטב תגיע עני ותהיה מאושר.
[ליצירה]
"וילך ויבז"
תודה על הפירוש. באמת פיוט.
מזכיר את שקידתו של ש"י עגנון .. נראה כאילו גם אתה לא מפספס שום פרט,
מתעמק. כבוד.
מזכיר את שירי חודש הסליחות משום מה.
"וילך ויבז" - סגירה יפה.
קלילה משהו. חיים . .
ט'נקס.
[ליצירה]
דמות בחלון, המכסה את פניה בוילון. אמיתית או לא, אי אפשר לדעת, אבל היא איפושהו שם.
שקרים טובים יגרמו לעיניים לחייך.
וללב לבכות.
לפעמים מוטב לתת לזה ללכת.
[ליצירה]
יקירתי.. הנגיעות האלה של האנשים הן בחיצוני שלך, אבל הפנימי מחליט.
את זו שצריכה את עצמך, הלבד שלך מלא בפרחים..
למדי להביט בעצמך מהמרכז ולא דרך צלקות ומילים של אחרים.
אינך מוגדרת, את נוכחית ע"י עצמך בלבד. החזיקי בזה, ואל תעזבי, זה כל המ שיש לך העירנות הזו לרגע, ואת שם!
[ליצירה]
ואתה, נווד . . האם אתה לוקח את הלבנה?
שמע לקולה, אולי בחשכה קשה לראות.. אבל מרגישים היטב, איך היא מלטפת בחשאי באור חיוור.. היא תמיד שם. אבל האם אתה, מוכן להביט? להיישיר פניך אליה- ולראות?
[ליצירה]
רק מבט אחד, האחד הזה.
והכמיהה הזו, למישהו שאתה מחכה לו כבר כל כך הרבה זמן.. מחפש את מי שעומד מצידה השני של השמש- וכותב אותו על דפים, מיליוני דפים, אלפי מכתבים, לאיש אחד שעוד לא נמצא, ושלא יודע.
השיר מהמם. נוגע. העיקר להאמין.
מזכיר את שירת האהבה בתנ"ך.
"שימני כחותם על ליבך,
כחותם על זרועך
כי עזה כמוות אהבה,
קשה כשאול קנאה כשפיה רשפי אש שלהבתיה
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה
ונהרות לא ישטפוה".
תגובות