אני באה מן המקום, בו השמש לעולם איננה שוקעת.
אני נמצאת במקום בו השמש לא שוקעת לעולם.
ודרכי, ופניי, וליבי אל המקום בו השמש זורחת תמיד, המקום בו השמש לא תשקע לעולם.
נשמת העולם.
וזה סימן, שעוד יש, עוד יש אהבה. אני פה, אני ערה .)
[ליצירה]
רק מבט אחד, האחד הזה.
והכמיהה הזו, למישהו שאתה מחכה לו כבר כל כך הרבה זמן.. מחפש את מי שעומד מצידה השני של השמש- וכותב אותו על דפים, מיליוני דפים, אלפי מכתבים, לאיש אחד שעוד לא נמצא, ושלא יודע.
השיר מהמם. נוגע. העיקר להאמין.
מזכיר את שירת האהבה בתנ"ך.
"שימני כחותם על ליבך,
כחותם על זרועך
כי עזה כמוות אהבה,
קשה כשאול קנאה כשפיה רשפי אש שלהבתיה
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה
ונהרות לא ישטפוה".
[ליצירה]
"וילך ויבז"
תודה על הפירוש. באמת פיוט.
מזכיר את שקידתו של ש"י עגנון .. נראה כאילו גם אתה לא מפספס שום פרט,
מתעמק. כבוד.
מזכיר את שירי חודש הסליחות משום מה.
"וילך ויבז" - סגירה יפה.
קלילה משהו. חיים . .
ט'נקס.
[ליצירה]
זה אולי אל נראה, אלב הכאב הזה על מישהו נמצא בהכל, אנחנו לא חייבים לדעעת אבל לשניה אחת כל העצים נהיים עצובים וזה לא מוסבר, אבל גם ברגע היכ מאושר שלנו יש גם את הכאב הזה, והעולם הוא לעולם אל אותו דבר
זה אולי לא נראה, אבל כולם, מרגישים.
שיר מקסים. תודה!
[ליצירה]
"נשמתו בנשמתה סרוגה"
תיאור מהמם של בוקר.
במחשבה ראשונה חשבתי כי כל השיר סובב דווקא סביב שורה זו.השמש האוצרת בתוכה אפילו אהבה זו..
לא מצליחה לנסח.
חייבת לצטט שוב:
"מלאכי שחר עמלו".. מתנגן בראש , נוגע..
"מלאכי שחר עמלו".
עבור מי? עבורנו..? או אולי.. דווקא בשבילם..
תודה למלאכי השחר.
תודה לך.
תגובות