[ליצירה]
נראה לי שהדובר הוא גבר המתקשה לגבור על יצרו וחושק באישה יפה למרות הצוו האוסר זאת עליו. על כן הוא מסתיר את תשוקתו ומתבייש בה ואינו זוכה לאהבתה כי היא אינה יודעת דבר על רגשותיו.
בבוא יומו, יתן את הדין על כך, אולם גם לו יש טענה אל בוראו: מדוע זה ברא נשים יפות והעמיד אותו בנסיון ?
במה ניתן להקל על יסוריו של הדובר ?
הידיעה שללא סבל לא היה מצליח לכתוב שיר כה יפה
יכולה להקל עליו מעט. כדבר השיר הידוע: אין אהבות שמחות.
[ליצירה]
[ליצירה]
אהבתי מאוד את אווירת הנוסטלגיה ובעיקר את ההתמודדות הסיזיפית עם המילה הכתובה, עם השירה.
היטבת לקלוע להרגשתי.
[ליצירה]
היטבת לתאר את הקלות הבלתי נסבלת של הזלזול בחיי אדם הפושה בחיינו ואת ההתנערות מאחריות.
מה חבל שדבריך יפלו בודאי על אוזניים ערלות ועולם כמנהגו ינהג.
[ליצירה]
שיר יפה. אם מותר להציע, הייתי מוותרת על
"אנשים היו שוחרי אמת
ולא זייפנים שמוכרים בגרוש
אהבה"
השורות האלה פוגמות, לדעתי, באופיו הפיוטי כל כך של השיר. הן מסבירות מדי.
[ליצירה]
מעניין היה לקרוא את השיר שנית לאור הסברייך.
נראה לי שאין סתירה בין כוונתך לבין הפרוש שלי. יש אולי הדגש בנקודות שונות. אולם כפי שכתבת וכתבה גם אמילי, הקורא מפרש את היצירה בדרכו שלו. ד.ה. לורנס חזר ואמר:
Never trust the artist, trust the tale
באשר לשאלתך - היכן המציאות, שם או כאן ?
נראה לי שזה תלוי בנקודת ההשקפה האישית של כל אחד.
תודה על ההסבר.
תגובות