בראיה חדשנית, פוסטמודרנית-מה, אין חרות בעבדות. זה סתם תירוץ שכזה, גם ריה"ל, בעצם, נזקק לתירוצים. כולנו, בעצם.
כי אנחנו עבדים,
ואחרי שאתה בוחר להיות עבד, אולי כבר אין לך כל כך בחירה לבחור שלא להיות עבד.
ואולי, כיוון שאבותינו כבר בחרו עבורנו להיות עבדים, אולי לנו כבר לא נותר אלא לרצוע את אוזנינו מתוך הכרה שאין לנו הרבה ברירה.
אולי..
"עבד ה' הוא לבדו חופשי"
אני חושבת שעצם בחירתנו להיות עבדים לקב"ה ולא לשום דבר אחר זולתו,
היא החופשיות.
שלמרות ש"כפה עלי'הם הר כגיגית" הגיעו ל"הדור קיבלוה בימי אחשוורוש"- שימי אחשוורוש נראה לי אישית חירות ענקית שבמקום להשפל כלפי האדונים המולכים
אנו עבדים של מך מלכי המלכים.
המשפט מונסח יפה ובהיר ועם זאת גם ניתן להבנות רבות כפי שציינת בתגובתך, והעניין מוסיף נופך יפה למשפטך.
[ליצירה]
ובכל זאת,
בראיה חדשנית, פוסטמודרנית-מה, אין חרות בעבדות. זה סתם תירוץ שכזה, גם ריה"ל, בעצם, נזקק לתירוצים. כולנו, בעצם.
כי אנחנו עבדים,
ואחרי שאתה בוחר להיות עבד, אולי כבר אין לך כל כך בחירה לבחור שלא להיות עבד.
ואולי, כיוון שאבותינו כבר בחרו עבורנו להיות עבדים, אולי לנו כבר לא נותר אלא לרצוע את אוזנינו מתוך הכרה שאין לנו הרבה ברירה.
אולי..
[ליצירה]
מזכיר את השיר של ריה"ל זצ"ל
"עבד ה' הוא לבדו חופשי"
אני חושבת שעצם בחירתנו להיות עבדים לקב"ה ולא לשום דבר אחר זולתו,
היא החופשיות.
שלמרות ש"כפה עלי'הם הר כגיגית" הגיעו ל"הדור קיבלוה בימי אחשוורוש"- שימי אחשוורוש נראה לי אישית חירות ענקית שבמקום להשפל כלפי האדונים המולכים
אנו עבדים של מך מלכי המלכים.
המשפט מונסח יפה ובהיר ועם זאת גם ניתן להבנות רבות כפי שציינת בתגובתך, והעניין מוסיף נופך יפה למשפטך.
[ליצירה]
כי הוא מתאר
חידלון ...
קשר שמתחילתו מנוון , וגם כשלכאורה יש מעין התפקחות היא ממש לא אמיתית (והדבר מודגש לאורך השיר ...) אלא חזרה על אותו ריטואל באדרת אחרת .( מחליפה את המשורר , בעושה פסלים בקרח וכד'.)
הנה לך חומר לביעור חמץ . (ולמרות שאת אינך [כפי הודאת פיך.] גם כאן אסיים בד"ל...)
אה , וכמובן פסח כשר ושמח לך .(-:
[ליצירה]
טוב אז ככה
תיארתי לי , שהרעיון לא יהיה לגמרי מובן , ואני מקוה שאצליח להסביר .... השיר הוא על שבועות ויש בו כמה וכמה ענינים הקשורים לחג הזה , הרעיון הבסיסי הוא איך ה"ימים הרבים ההם" של לפני פסח (פסח כמטאפורה של
זמן היציאה מהמצרים , כפי שנרמז בבית הראשון של השיר) חוזרים ומחזירים איתם את המציאות העירומה והכמעט מושפלת (כאן הרמזים לרות ובועז) ע"י ספירת העומר למקומם הראוי , כשהספירה היא גם תהליך של בירור עצמי עם המציאות ....
כאשר בסוף הספירה , מגיע הרגע בו שנראה שהכל כבר תוקן , ועוצרים (שבועות נקרא עצרת בחז"ל) וגם את החמץ (קרבן שתי הלחם המוקרב בשבועות) אפשר לקרב אל המזבח , ואז האדם שעבר את כל התהליך עומד ורוצה לקרוא מקרא קדש (כמו שכתוב בפרשת אמור , "וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש") אבל כיון
שכל התהליך קשור מאד לחומר (כפי שרמוז גם מכך שמדובר בשדה , וגם מענין רות ....) יש הרגשה שסיום התהליך מחייב את השאלה/תמיהה האמנם קדש ?!
התשובה היא כמובן כן , אבל מבחינת כותב השיר , זה נראה בהחלט מפליא , שכל החול הופך כך פתאום לקדש ....
זה הרעיון באופן כללי (יש כמה ניואנסים על היחס בין רות ובועז , שמהוים איזושהיא מטאפורה , שאני מתקשה להסביר במדויק , אני מקוה שעכשיו זה יובן מההקשר...)
איכשהוא נראה לי שהפרשנות הזו יותר טובה מהשיר ....לא ??? (((:
חג שמח .
[ליצירה]
טוב ,
רק כדי לסגור את הדיון .
נפש : אין לי בעיה עם ביקורת כנה , ולכן עוד בהתחלה כשהבנתי את הדברים כמוך בערך ,
הערכתי את היצירה הזו .
לעצם ענין כיסוי הראש זה לא המקום לדון , יש צדדים לכאן ולכאן , וזה מה שרציתי להראות . (איך שהוא די מקובל להבין ולהזדהות כמה ההלכה רעה וכובלת ונגד נשים ...): , ולכן ראיתי לנכון להציג את הצדדים החיובים שבהלכות האלו .
ותודה למתבוננת , על דבריה היפים והנבונים . (:
תגובות