אני דלי (דליה היא הנקבה)
מתוארך לתקופה בה
גבר עטה גלימה לעורו ואשה הניקה ביתה
צמא כמו כלב לטיפה
אחת
אני דלי שיודע
אין כרגע, מחילה בנמצא. יש תנועה.
מחכה לרגע השקת גחוני
בשצף תחתיי
ומתפלל אל אלוהי-החבל
אל תיקרע - - -
נעשה את זה, נשיקה.
אהבתי את משחקי המילים ששובצו כאן:
כלב לטיפה (פ' דגושה ובלתי דגושה), השקה ונשיקה, הלך החבל אחרי הדלי או להפך... ובכלל..
כבת נאמנה למזל דלי אני אוהבת שירים בלתי נדלית.
[ליצירה]
משחקי מילים
אהבתי את משחקי המילים ששובצו כאן:
כלב לטיפה (פ' דגושה ובלתי דגושה), השקה ונשיקה, הלך החבל אחרי הדלי או להפך... ובכלל..
כבת נאמנה למזל דלי אני אוהבת שירים בלתי נדלית.
[ליצירה]
הייתי קצת מופתע מן ההנאה שחשתי מתיאור הרגע בו היא מסלסלת בשערה שלה וחשה את העקצוצים של קצות שערותיו.
אהבתי את זרימת התיאור ופחות שמתי לב לבית העלמין, עם כל הכבוד לחשיבות שלו בסיפור.
[ליצירה]
לפחות אפשר לקוות שיהיה שיר סקוטלנד, קיץ, 2005
בו תכה בך שוב השכחה.
הצלחתי להתבלבל לרגע, בשורות "נתתי לשקט שבו לצעוק על הרעש שבי לשתוק!" אך הם תפסו אותי.
על זה נאמר: אשרי אדם שוכח תמיד. הלוואי.
[ליצירה]
מצוין. זה נקרא לי יפה כשחשבתי על אדם בוגר שכותב את זה על עצמו.
מין פכחון בוהק שמתבטא דרך שימוש בילדותיות של ה'כותב'
וכן להפוך את זה כמשל (והפעם קראתי את זה כאמירה של ילד שאומר את זה בתמימות) למצבים אחרים חסרי מודעות שאנחנו חושבים שאנחנו כבר יותר חכמים מאתמול ונעשה הכל נכון, ואנו לא מבינים ששוב טעינו.
תגובות