מפתח פה
יצחק בן מרדכי
-
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אין לי מושג מה ראית בטלויזיה ומסתבר גם שזה לא כלל גרוגרות שסועות, אבל אתה מאשים האשמות כבדות. אתה כותב דברים רעים על אנשים טובים. לא צדיקים, אולי, קצת אנוכיים, יתכן, אבל כדי לכתוב מה שכתבת, צריך דברים מבוססים. [ליצירה]
- [ליצירה] אה... קלטתי ת'עניין מהשורה הראשונה... שקוף מדי. אבל יפה, בכולופן. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכם! הסתכלתי על הקטגוריות, וכשראיתי את "ציטוט", מיד נזכרתי במשפט הזה. שמח ששמחתם... [ליצירה]
- [ליצירה] חיכיתי שמישו ישאל... כן, יקירי, עדיף. בחו"ל, גם הדתיים או החרדיים חוששים לגבי הדור השני שלהם, שלא לומר השלישי. מצב ההתבוללות נוראי. בארץ הסיכוי שיחזרו בתשובה גבוה לאין ערוך מאשר שיתבוללו. וחוצמיזה- "כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה, שנא': כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת א-לוהי לאמר לך עבוד א-להים אחרים". ...ארץ ישראל, אנחנו אוהבים אותך... [ליצירה]
- [ליצירה] טוב... בסדר, בלי נדר, אכתוב חלק ב'. האמת היא שלא ידעתי מה לעשות עם הסיפור הזה, אז שלחתי אותו ככה. שמח שאהבתם אותו, אבל זה מחייב אותי לכתוב המשך. בעזרת ה' נחשוב על משהו. חוצמיזה- עד יום שישי אני אהיה בטיול, אולי נכתוב משו תוך כדי. תודה על התגובות המסוקרנות! כל טוב, (איך אפשר בלי?) יצחק [ליצירה]
- [ליצירה] תודה תודה על התגובות האוהדות. גם אמא שלי קראה את הסיפור ובקשה לומר שהוא חמוד. הנה, אמא, פרסמתי. ותודה להורי שהביאוני עד הלום. [ליצירה]
- [ליצירה] נכון, באיטליה, כמו בשאר ארצות בעולם, קשה להרגיש את היותך יהודי, בדיוק בגלל זה אחוזי ההתבוללות שם נוראיים. יהודים, בואו לארץ... אבל גם אם הסימנים החיצוניים לא קיימים, הנשמה יודעת שהיא יהודיה. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני רוצה וברשותכם, אני הדל גם אצטרף למעגל, ולא שיש לי מה לומר אולי הטעם קצת נגמר, אחרוז לי עד הסוף המר ואתיחס למאמר. אתה בשירתך כתבת סיפור ילדות (ספר לסבתא) עלי חייל אשר נחמס נבזז, נשדד ונהרס, בהלקח ממנו תוף במעבר שעל החוף אכן, סיפור עגום, אומר, אך יש כאן עוד איזה דבר וסלח לי אם אכתוב מוסר, זה רק אני המיוסר סיפור זה הוא סיפור כמיהה, לתוף חסר, להגשמה, רצון לבא לידי שלם אך לא רצינו לשלם... אנחנו אשמים בכך, הכסף כביכול נחסך אך האמת העגומה עכשיו עצוב על הנשמה. כי לא נתנו לה יותר כי העדפנו לוותר על עוד קצת עומס, עוד משקל בחרנו בנוחות, בקל עכשיו נותרה הנשמה כל כך תלושה ושוממה רק שני מקלות כל שנשאר, מזכרת מימי עבר, של תוף גדול אשר אבד אך לא עזבה תקוה לעד נותרו רצון וזכרון, השיר מראה שיש חזון, אם תאמין שיאוש אין, אזי תוכל גם לתקן... סליחה אם את השיר הרסתי ובין המתדיינים נכנסתי, פשוט עברתי בסביבה -האוירה פה חביבה- החלטתי שפשוט אכתוב, מה שיצא, אם רע אם טוב. הרבה הצלחה, יצחק [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי הם שתקו בגלל... שהם פשוט היו מאושרים על כך שהם בארץ. משום מה כל המהפכנים, המורדים, לוחמי החופש והשויון נראים לי כל כך אנשים של יאוש. השאלה היא איך אתה רואה את המציאות; יש מה לתקן, לא אכחיש, אבל גם יש כל כך הרבה על מה לשמוח, באמת. זה שאנו כאן בארץ, עם ממשלה שלנו (כבוד!), ואנשים כל כך טובים, זה דבר שהרבה דורות של גלות חלמו עליו. יש לאן להתקדם, אמת, אך לא מתוך כעס, כי אם מתוך חדות יצירה. נסה זאת, הו שמואל יקירינו! הרבה ברכה ורוב טוב! החותם בדמע, יצחק. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה פעם ראשונה שאני קורא עד הסוף... באמת מעניין! [ליצירה]
תגובות