[ליצירה]
לא...
חולק אני עליך, מילון. אמנם היצירה כשלעצמה- אין היא צופנת בחובה מסר עמוק או משהו... אך המשפטים הללו, שלכאורה לא אומרים שומדבר, היו 'תקועים' בראשי במשך שבועות שלמים, לא יודע למה! הפסיכואנליזה מבית מדרשו של מרן הרב פרויד זצ"ל (אל תתנפלו עליי, זו בדיחה), גילתה לנו שהרבה מאוד מסתתר מאחורי תת-הכרתו של האדם (אפילו 'פליטות-פה' למיניהן- צופנות בחובן משמעויות רבות לגבייאורח-חייו של האדם הספציפי, מה שעבר עליו, וכו'). ואני חושב שבכיוון זה הולכת גם הפרשנות הפואטית בדורותינו האחרונים. אז למרות שאינך מכיר אותי, מילון (ואולי, טוב שכך)- ממש לא איכפת לי שתמסור לי את הניתוח שלך (אפשר ניתוח פסיכולוגי, אם יש לך את הכלים לעשות זאת) ליצירה. באותו מעמד רוצה אני להגיב לדברי מויש, שכתגובה על תגובתי ליצירתו, "את המאור הגדול, ב"- אמר שמרגע שהיצירה משתחררת לאוויר-העולם, היא פתוחה לפרשנויות אין-קץ. זה בהחלט נכון, אני האחרון שאחלוק על-כך. ובכל-זאת! תמיד טוב להכיר את האדם העומד מאחורי היצירה, על-מנת "לקלוע למטרה", דהיינו, לנסות לפרש את היצירה ע"פ האופי, וחוויות-החיים השונות, הקשורות לכותב היצירה עצמו. יכול אני להעיד לכם, שבמחקרים רבים הנכתבים על ביאליק ועל יצירתו (במקרה בחרתי את ביאליק, כיוון שהוא, אולי, המשורר העיברי המפורסם ביותר), החוקרים ממש נוברים בתולדות-חייו של ביאליק, ע"מ להבין טוב יותר את יצירתו. זהו, זה מה שהיה לי לומר עד-כה, שבוע-טוב לכולם, הראל.
[ליצירה]
וואוו, אביבוש!!!
זה היה גדול, ב-א-מ-ת גדול! ובתור חזן אני יכול לומר לך, שתמיד אני מנסה להיות מעודכן במנגינות חדשות. אם יש מנגינה קצבית ויפה (וקליטה, כמובן) שאפשר לשיר בה את "לכה-דודי" ופיוטים אחרים- אז מדוע לא?
אהבתי, ממש ממש ממש אהבתי, הראל.
[ליצירה]
המממ, יפה!
גם שורות מ"הכבש השישה-עשר" והשורה האחרונה- שלוקחת אותך לספריו של יהודה אטלס ("והילד הזה הוא אני")- בערבול מוחלט עם מציאות ימינו. אהבתי את הרעיון!
[ליצירה]
מרגש וכואב
בלי עין-הרע, יש לך כשרון-כתיבה חזק, נדיר ביופיו, שיודע "לשים את הדברים על השולחן". הנה, או-טו-טו מתפנה אני לקרוא את יצירתך הגדולה "חיוך בכל סבל".
ביי לעת-עתה, החזן.
[ליצירה]
מילות-סיכום:
לאלפא: Escher זה הצייר, לא? זה שצייר את הפרדוכסים השונים (ברווזים שהופכים לדגים וכו')? טוב, כפי שאת אמרת- "אם לא- אז לא"... בכל-מקרה, אנסה להשיג את הספר. לזר ולאיש: תודה רבה גם על תגובותיכם שלכם, ובמעמד חגיגי זה, מתכבד אני לנעול את הפורומונצ'יק החביב! לילה טוב לכולכם, הראל.
[ליצירה]
נו...
לאחר תגובה כזאת, מהירה ונוקבת מצידך, אני 'לוקח את דבריי בחזרה'... אבל איפה, איפה כל הביטויים ה'מופרעים' וה'מוזרים' שאתה משתמש בהם בשיריך, כמו: צורבייה, רעניה וכו', משום-מה לא מצאתים בשיר זה!