אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
טל... תקשיבי, ממש, אבל ממש עשית לי את זה.
עמדו לי דמעות בעניים, פיזית ממש- לא כמטפורה, ואם הייתי טיפוס פחות מאופק אני מאמינה שגם הייתי מסוגלת לבכות.
מדהים בעוצמה, וכואב כל כך.
בעיקר כי אני מכירה סיפור דומה של אחת החברות הקרובות אלי ביותר, ומאז אני מעריצה שלה.
יש גיבורות בדורנו.
תודה על החוויה שהענקת לי בקריאה.
אגב, יש לסוערה שיר שנקרא "קרבן" כמדומני, הייתי ממליצה לך לקרוא אותו.
[ליצירה]
מסוג היצירות שאתה קורא אותם ונשאר אחר כך קפוא שעה מול המחשב, לא מסוגל להשתחרר מהיופי.
מנסה להניע איבר איבר, ולחזור לחיים... בלי הצלחה.
והפה שלך נשאר תקוע על "וווואווו".
[ליצירה]
דווקא אני, כשקראתי את הסיפור, התייחסתי מלכתחילה למילה "אינטימיות" בצורה היותר נעלה שלה, מהבחינה הזו התוספת "לא מינית או זולה, חלילה", הייתה מיותרת לדעתי מפני שהיא סתם תרמה רעיונות שלא היו אפילו בכיוון (לא אצלי, בכל אופן...).
אינטימיות יכולה להיות דבר מאד אפלטוני, לעניות דעתי.
ובקשר סיפור- לקח לך שלוש שנים לשחרר לנו אותו, אבל משהוא יצא... הוא יצא-מופלא. אין הגדרה אחרת, מופלא ממש.
[ליצירה]
מי אמר שלא מתים מאהבה?
אולי אני נאיבית,
או סתם אוהבת אשליות רומנטיות,
אבל לא מאמינה לבועז שרעבי.
האהבה חיה, קיימת,
נושמת, ו... אפילו בועטת, לפעמים.
מהבעיטות שלה אפשר למות.
אמנם המח שלנו ימשיך לשדר אותות חיים, העיניים שלנו יתפקדו, ונמשיך לאכול ולישון,
אבל בפנים, בפנים נהיה מתים.
גמורים.
הרוסים.
ללא אהבה, למה לנו חיים?
תגובות