גל רוגש, אמצע חלום,
הווה סחוף על מזח,
הווה זח וזע ברוח
ציפור פצועה בשמיים
והיא עומדת לצנוח
חסרת כוחות
אובד עדי ידיי
בליל חלום ביעות.
תחושה כבדה,כבדה
כאבן על הלב
כאובדן
כאוב
והנה דלת נפתחת,
אור מציץ
אור מציף
חד
חודר
חד
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
איזה יופי!
גינת בית האם והעץ ששתלת וזיכרונו כחוט השני העובר בשירך:
יש כאן כמה מבטים:
מבט של ילד בתוך מבט של מבוגר, מבט קמאי מול מבט של בדיעבד.הזיכרון והמעבר ממנו אל עולם ההווה.
העץ מנקודת מבט של ילדה ומנקודת מבט של בוגרת.
המעשה האומנותי של אז (צריבה בעץ) מול המעשה האומנותי של עכשיו.
שתי היצירות תצאנה כמובן שונות בשל נקודת הגיל, הזמן והמקום, אם כי המקום נשאר על עומדו...
מצויין
[ליצירה]
ואני בתומי חשבתי כי מדיסקת השמש הנאדרה והמשובחה בעליל תצא דמותו של שמש העמים סטלין יחד עם לנין אנגלס ומרקס ואתה תשרת אותם ותפתח להם שולחן עם קבבוני טלה וסלט טורקי ועיג'ה בפיתה ופופאי בפיתה וכדומה
[ליצירה]
מרגש
קראתי את כל החלקים.
א' כל -השקעת רבות בכתיבת רשמיך וכתבת זאת בעט רוטטת ובלב בוער ועל כך כל הכבוד
ב' -חשוב להביא את מורשת הזיכרון של החורבן לקהלים רבים ויפה עשית
ישר כח
תגובות