אירוע מוחי
אני עומד לידךָ בבוקסר
ונותן לך הוראות הפעלה.
זו כבר פעם שניה
ואתה
נותן בי את המבט הסמיך הזה
שאין לי דרך לפשט אותו.
אז מה לעשות,
ואני מסביר שוב.
אתה מזיז יד לפעול- ונעצר.
ושוב.
אני
במסך
בבואתך משתקפת
ואין אונים.
[ליצירה]
אני יכול לומר שאני מבין שסגנון זה מביא את הקורא לקרוא ברצף, עם הפסקות במקומות הנכונים- בדיוק איך שהיוצר רוצה. נכון? מה גם שזה יותר זורם מאשר "לרדת שורה" עם העין.
תגובות