[ליצירה]
לדעתי דווקא הקומפוזציה מעבירה את המשמעות של אומנות לעם- מצד אחד זה מדהים למצוא תמונה בגודל כזה על קיר של באסטה, מצד שני- זה המקום שהיא מקבלת, מאחורי האבטיחים, כשהשקיות מקבלות יותר תשומת לב מהקונים. כך שכל הטענות של אודיה, הן בכוונה מבחינתי.
(מה שלא מצויין זה שהתמונה צולמה בשוק מחנה יהודה, והפוטרט למי שלא זיהה, הוא של בגין. אני חושבת שהפרטים הנ"ל מוסיפים עוד רובד לשם שבחרתי).
ולגבי השחור לבן- יש לי את התמונה הזאת בהמון ווריאציות. בכל פעם שאני בשוק אני מצלמת את הדוכן הזה, ואת זאת אני הכי אוהבת. בלי כל העומס הצבעוני. אז די עם זה.
[ליצירה]
לקצת אחרת
אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר).
[ליצירה]
תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא
אפשרות לקבל ארוחה בביתו.
מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את
טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט
לצלם אותו.
יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן
לראות בה...
תודה לך ערוגה:
חיים
[ליצירה]
לא עדיף היה למקד את חור המנעול- הנמצא במרכז-והעין מבחינה בו ראשונה?
החלודה, השחור-לבן והבחירה בפריט בודד מותירים רושם עוצמתי בהחלט.
(וגם לי לא ממש ברורה משמעות הכותרת..התאירי את עינינו?)
[ליצירה]
אני מצטערת אם יצא מדבריי שאני מצדיקה את הסגנון של האלומות. אני לא מצדיקה את הסגנון ואני לא חושבת שזה שהוא פורסם במקום מקצועי נותנת הצדקה לרמוס משהו או מישהו. (וע"ע דבריו של ארז ליטמן על נתן יונתן בהקשר הנ"ל). אבל אני בהחלט חושבת שכשם שהביקורת הייתה מוגזמת, גם ההתגוננות האתרית כלפיה הייתה מוגזמת.
ומיש- ביום שאסף ישלם לי אני אסנגר עליו מול דברייך, אבל כל עוד הוא לא משלם לי אעיר שאפחד לא חולק שיש סגנונות שונים. יש מי שאוהב את ההזוי ויש מי שאוהב את המדוייק, הנקודה היא שגם את ההזוי, כלשונך, ותסלח לי טל שאני משתמשת בלשונך כי בעיני זאת לא המציאות שהיא ניסתה לצייר כאן, יש דרך לשכלל.
(ואגב, אם אין לך מושג ל איזה יומרה הוא מדבר, תסתכלי לעיל ב"תפתח, תלמד ואח"כ נדבר").
ושוב, גם לי יש ביקורת על דבריו של אסף, אבל זה לא מעוור את עיני מלראות גם ביקורת על הסיפור של טל.
רק שמחות.
[ליצירה]
אני הבנתי את זה אחרת מממזר- על התחושה הרעה שיש לנסיך כשהוא נשאר במקום ללכת. ככה זה שגדלים- צפוף לך בפעמון של זכוכית, שני הרים כבר לא מספיקים לך וגם מהבלורית הבלונדינית לא נשאר הרבה.
הרעיון מקסים. את מוציאה את היצירה מההקשר התמים הידוע, ומציגה באמצעות אותם סמלים ידועים מערכת יחסים סמביוטית וקצת מפחידה. אבל- ריבוי השיבוצים מכניס את הקורא אוטומאטית לעמדת "קראתי את זה כבר, הייתי שם". אלפי שירים נכתבו בהשראת הנסיך הקטן, רק באתר הזה יש בטח 20, אבל כדי לבדל את הרעיון שלך את צריכה או להפחית את כמות השיבוצים, או לקחת אותם צעד אחד קדימה, קצת יותר נועז. כי עד "כלאתי ב כבשים" אי אפשר לדעת שמדובר במשהו אחר.
וגם את, משהו אחר.
זה ודאי.