[ליצירה]
לדעתי דווקא הקומפוזציה מעבירה את המשמעות של אומנות לעם- מצד אחד זה מדהים למצוא תמונה בגודל כזה על קיר של באסטה, מצד שני- זה המקום שהיא מקבלת, מאחורי האבטיחים, כשהשקיות מקבלות יותר תשומת לב מהקונים. כך שכל הטענות של אודיה, הן בכוונה מבחינתי.
(מה שלא מצויין זה שהתמונה צולמה בשוק מחנה יהודה, והפוטרט למי שלא זיהה, הוא של בגין. אני חושבת שהפרטים הנ"ל מוסיפים עוד רובד לשם שבחרתי).
ולגבי השחור לבן- יש לי את התמונה הזאת בהמון ווריאציות. בכל פעם שאני בשוק אני מצלמת את הדוכן הזה, ואת זאת אני הכי אוהבת. בלי כל העומס הצבעוני. אז די עם זה.
[ליצירה]
לקצת אחרת
אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר).
[ליצירה]
תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא
אפשרות לקבל ארוחה בביתו.
מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את
טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט
לצלם אותו.
יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן
לראות בה...
תודה לך ערוגה:
חיים
[ליצירה]
לא עדיף היה למקד את חור המנעול- הנמצא במרכז-והעין מבחינה בו ראשונה?
החלודה, השחור-לבן והבחירה בפריט בודד מותירים רושם עוצמתי בהחלט.
(וגם לי לא ממש ברורה משמעות הכותרת..התאירי את עינינו?)
[ליצירה]
אלומות, בוא לכאן! זוג ב*דייט*, הוא רוצה צפון הודו, היא רוצה אירלנד. נשמע מוכר?
בואי, אחלה סיפור. זורם כמו שצריך, קורץ במקומות הנכונים, מסתיים בציפיה לעוד.
מזל שהוא מסגיר אותך כל פעם. :)
[ליצירה]
אני רק מבקשת שלא יעמידו אנשים אחרים למשפט, ולא ינסו להבין או להחליט שום דבר על סמך השיר.
זה השיר שלי, והוא על מה שאני מרגישה.
ואני עומדת מאחורי זה.
אבל רק אני.
וזהו.
[ליצירה]
[ליצירה]
יש לזה קצב טוב, ומעניין, אבל זה נגמר בלא כלום. וחבל. קצת יותר מידי עטיפה (טובה) וקצת פחות מידי אמירה. וחבל.
[ליצירה]
גנית, ניכר שהדברים נכתבו מתוך סערת רוח, והבחור יוצא אדיוט, אבל זאת לא יצירה. העברית לא תקנית, הכתיבה מחופפת, יש כאן הטחת דברים שאין להם קשר לקורא, אין פה שום חידוש או משהו מרענן. מלבד אמפתיה כלפייך אין לדברים שום השפעה ומשמעות. יש דברים שראוי שישארו ביננו לבין עצמנו.
ערוגה.