בינינו ניצבת
קערת סוכריות.
אנו קוטפים אותן אחת אחת
בחושך.
בכל פעם
כשפותחים עטיפה
מפחדים לגלות בתוכה מפלצת.
או אולי בטעות
אקטוף את היד שלך.
כשנדליק את האור
יהיו הרבה עטיפות מסביב.
[ליצירה]
בטח זה בככל לא מה שהתכוונת לומר, אבל מה שאני הבנתי מפה, זה שאסור לבזבז את הזמן פה בעוה"ז, כי הוא מוגבל, ואת המנוחה נמצא אח"כ.
רק לא הבנתי למה זה צריך להיות "עשרת אלפים", לעומת האחד שהוא אתה.
שיר מעורר מחשבה ומקסים.
[ליצירה]
*
תודה רבה גם לכל המגיבים האחרים! אתם באמת עושים טוב על הלב!
(ומצטערת שאני כותבת את זה רק עכשיו. המחשב עושה לי בעיות היום...)
ולמי שלא הבין - סביר להניח שהשיר לא מאוד מובן, אבל אני לא בטוחה ששירים אמורים להיות מובנים כבר בקריאה הראשונה תמיד. זה כמו מן חידה כזו שצריך איכשהו לפתור...
[ליצירה]
רגע רגע. פוס! עצור!
מרוב שזה כתוב יפה כבר איבדתי את כושר השיפוט שלי.
מה עשית?
ביטלת במחי יד את כל החיוכים האחרים!
מה עם החיוך הזה של לעמוד לבד בגשם בדיוק כשהוא נהיה ממש חזק, כשכל הניצוצות של האור רוקדים על הכביש?
והחיוך של הורה שמביט בילד הקטן שלו משחק?
והחיוך שמחייכים כשמוצאים משהו ממש חשוב שהלך לאיבוד, או כשקוראים קטע כזה נפלא כמו זה?
אלה לא חיוכים?
אני מוחה.
ובכלל - חיוכים שאדם מחייך לעצמו לבד הם הכי חיוכים.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
תגובות