[ליצירה]
ועל זה מתפללים "שתישאר צעיר לנצח" :-)
פואנטה חביבה שדי הפתיעה אותי.
(ושוב, נקד את ה"מתחפש" או שתשים 'מתחפ"ש'... - עדיף לנקד)
ועודפעם - :-).
נ.ב.
שרהבערוגה, מה הלאה? גן עדן, חושבני, לא?
[ליצירה]
תודה למגיבים
חתלתול - האמת היא שהסיפור נכתב בדיוק מסיבות הפוכות... :-)
חשבתי לעצמי "למה אף אחד לא מבקש ב'מציאות' אין-סוף משאלות כמו כל ילד ממוצע?"
משם הסיפור המשיך.
אלדד - התקפת הג'ינים הזו אינה כל כך התקפה - את הסיפור עם יקותיאל (שעדיין לא מוצא חן בעיני, אגב) כתבתי בסביבות ראש השנה.
כוכב - אתה צודק. יתכן שזו משאלה כפולה.
מצד שני - יתכן שלא (כי זה תיאור מציאות אחת גדולה), ושנינו לא קיבלנו בנושא הזה הרצאה של עשרים דקות מג'יני... :-)
[ליצירה]
סיפור טוב, טוב מאד
אבל אפשר לשפר, הרבה מאד.
דבר ראשון (ואני לא מאמין שאני אומר את זה) - תוריד את הסוגריים. על חלק מההערות ניתן לוותר לגמרי, חלק כדאי להשאיר בעיבודים שונים... (על הרוב עדיף לוותר...).
דברשני - הסוף. לך על משהו חזק וסופני.
"ברגע אחד, השופטים הבינו שהתחושה הקשה ביותר, אינה אלא חוסר התחושה, הריקנות המכאיבה בתוך הלב, שחש אדם שאכזבו אותו, או יותר מכך- שאכזב את היקר לו. "
כל זה לדעתי מיותר ודי מובן גם בלי שתסביר את זה (מאותה סיבה שלא אמורים להסביר בדיחה, כך גם לא אמורים להסביר מעוררי רגשות אחרים)
סיים את זה באבחה אחת קצרה וקולעת.
שוב - בגדול הסיפור טוב מאד. סוג הסיפורים הקלאסים שנשארים בזיכרון.
[ליצירה]
מסכים, בהחלט חמוד.
ו'פיסוק' לא אומר שצריך לשים רק פסיקים.. :-)
שים נקודות - כמו ב"נתבקשתי לכתוב חיבור." למשל - ותוריד מדי פעם לשורה חדשה.
בנוסף - אתה יכול לוותר על כמה סוגריימים, כדאי לעשות כך. (לא למחוק את מה שבתוכן, פשוט לסגנן את זה בצורה טיפה שונה ולהוריד את הסוגריים עצמם)
תגובות