ולאחר שדקרת שאלת אם בסדר.
שמת ידייך על עיניי
ושלחת גלים סגולים.
"על איזה צמח את חושבת?"
על כל הדברים שעוברים לי בראש.
זה מרגיש לי בבטן
עובר לרגליים
מדגדג לי ביד
ויוצא.
אחר כך,
כשנפגשנו במיסדרון
חייכת שלום.
[ליצירה]
תמי, אין כמו חברים בימים מעוננים? זה מה שיש לך לומר?
חוצמיזה, אין עניין הפרסום כתמיכה אלא כביקורת יצירתית. לכן, הרוצה בתמיכה- או בבלוג או פסיכולוג. לא כאן המקום. מסר אישי? אישי. עוד לא פאשיזם (על אף שיכול להיות נחמד).
זהו.
[ליצירה]
יש פה הסחפות בלתי נשלטת אך לא מסודרת. מעין כתיבה אסוציאטיבית אבל העומק שהיה צריך לנבוע, משום מה לא עובר.
דרוש עריכה.
ואולי כך יראה:
האם אני רואה סיכוי לאהבה באופק?
אה - הה
אינסטינקט הגעגועים הנשי
זוקף את אוזניו הרגישות.
ללא שליטה רצה בתבואה בין שועלים ואש בזנבי
נובחת צורחת געגועי לירח -
ואהבה ושלווה בשדותינו - אין.
ועכשיו בזהירות יפתי,
בזהירות פחדי,
פן יברח ממני ליבי
ואני אגרר אחריו -
פחד יפתי, פחד ליבי
פחד.
תגובות