כי השלהבת בנשמתו של יוצר לא יכולה לעצור במהלכה מעלה מעלה...לבעור!
זהו גורלו של משורר...
הכתיבה שלך נורא עדינה ונדמה שכאילו בשקט אתה חודר לנשמות של אחרים...ונוגע...
בהערכה רבה
פרח בר.
[ליצירה]
כי השלהבת בנשמתו של יוצר לא יכולה לעצור במהלכה מעלה מעלה...לבעור!
זהו גורלו של משורר...
הכתיבה שלך נורא עדינה ונדמה שכאילו בשקט אתה חודר לנשמות של אחרים...ונוגע...
בהערכה רבה
פרח בר.
[ליצירה]
בקריאה מחדש , זה הזכיר לי את החרדים , ( אני יודע שלא לזה התכוונת) ואני אסביר:
האתוס החרדי ( למעשה, האתוס היהודי) התעצב בגלות ולכן מושטט בהרבה על מושג ה"גלות". לכן כשאין אנו חוווים פוגרומים אנו מרגישים " לא בבית" .
לכן מאד לחוץ לחרדים להמציא רודפים וצוררים יש מאין. "וגזירות שמד שונות". (אפילו קיצוץ בקצבאות (!) מעלה אסוציאציות של שואה)
האמת היא שגם הציונים הדתיים מרגישים הרבה טוב כשרודפים אותם - הרבה יותר מכובד להיות קדוש מעונה שלוחם על ארץ ישראל מאשר מזרוחניק קונפורמיסט ר"ל ( אני אומר את זה בתור דל"מ עצמי)
ולכן החרדים כל כך ששו ושמחו כשתומי קיבל 15 מנדטים והתאכזבו מכך שבבחירות האחרונות לא היה צורר שכזה
[ליצירה]
כן כמו שכתבת :"אני לא מייקובסקי" וזה לא :
הגיעה עת
אתחיל על לנין סיפורי
ולא משום שאין עוד בי כאב
אלא משום
שתוגתי נצחית
הפכה כאב בהיר - גלוי ......
[ליצירה]
עוצמתי!
מזכיר את שירי יאיר.
במיטב המסורת הרוויזיוניסטית הישנה והטובה!
(כולל ההתענגות הסדיסטית-מה על גוויות חרוכות)
מזדהה אם כל מלה!
אהבתי במיוחד את הבית האחרון שנותן לזה טעם אישי מאד ואפילו רומאנטי-מה (במידה ומדובר בגברת)
אך אציע מספר דברים:
ועורו נקלף מעליו... - מציע : ועורו מתקלף מעליו (בשביל המשקל)
[כ"כ : ויופיו עוד זוהר/בוהק כחלב - בשביל החרוז]
ופתאום בין עשן ובין אש - אני מציע : ...ננעצים (בשביל המשקל)
והיו שם רבי חוצפית המתורגמן - והיו ביניהם גם רבי חוצפית (אני יודע שאתה רוצה לדבוק ב"אלא אזכרה" אך המשקל נשבר יותר מדי)
ומבטם יוקד ובוער...- מבט למו יוקד ובוער
וששה מליונים עלו מן האדמה
ובערו באותה להבה...- וששה מליונים מן האדמה בערו באותה להבה
ומנהיגם אלעזר בן יאיר - בראשם אלעזר בן יאיר
סחטיין על מביט-מבעית!
חוץ מזה , יהיה זה נושא ראוי לדיון עד כמה השואה הוסיפה לכבוד היהודי ועד כמה גרעה ממנו...
ברכותי!
תגובות