מעל לבב נגול הצור
היקח אושר מקומו?
או דיכאון שבו עצור
יתגל ביתר שאת, כמו
הדב ממערו יגיח
יתער בשאג בקומו
כי טרף בעינו ישגיח
יקרע בטלף ריקומו
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
- Possente spirto, e formidabil nume/רוח עצום ואל איום נורא [אלסאנדרו סטריג´יו]
- ללא שם
- הנץ והיונה
- בין השמשות
- סאגה על אודות האהבה
קשור אלי
- [ליצירה] לא צריך לנחם אותי [ליצירה]
- [ליצירה] כשמסתיימת הרדיפה המתמדת, מסתיימים החיים. רדף [ליצירה]
- [ליצירה] כמה נוגע ננוחם! [ליצירה]
- [ליצירה] יוצר אינו רק מי שיש לו מה לומר אלא גם יודע איך לעשות את זה . [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יש גם "סילוקים" בתוך מערכת היוצר, בין "יוצר" לקדושה ושם וודאי לא מדובר על סיום [ליצירה]
- [ליצירה] "תזרקי אותו על תעשי לו חשבון..." [ליצירה]
- [ליצירה] לילדה! כתבת : "ישר יודעים מה עובר להם בראש" גם מי שמבין את העומק, "זה" עובר לו בראש ומן הראויי שכך יהיה (אחרת למה להשתמש היה במשל?) זה שהשתמשו במשל שכזה רק מורה שלא התייחסו ל"זה" כשלעצמו כמשהו לא צנוע. [ליצירה]
- [ליצירה] לכן אחלוק על תפיתו של הכותב שאומרת שאנו לגבי ה' כחשך לגבי אור.. [ליצירה]
- [ליצירה] ארוטי משהו [ליצירה]
