פנג-שואי
רועי גולן
-
מודל 78,
מוסיקאי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נחמד אבל פסיכי [ליצירה]
- [ליצירה] ענק! סופסוף מישו נכנס בשיטה הזאת ששיגעה את כל העולם. הייתי מגדירה זאת כ"סוריאליזם" ולו רק בגלל שאנשים עשו מזה דרך חיים.. :)) וגם איכות הרישום טובה. [ליצירה]
- [ליצירה] יאאאפפההההה!!! אולי פספסתי את הפואנטה - מה זה פאנג שואי? מבחינת הציור עצמו, זה פשוט יפהה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] חחח אהבתי . ואכן הרישום עשוי כיאות . (לעין בלתי מקצועית כשלי...) [ליצירה]
- [ליצירה] נראה כמו אוסף של חפצים בערימה, במבט ראשון. אבל אם מסתכלים עוד קצת רואים שני אנשים,(או אחד מפוצל.) עדיין יש המון פרטים לא ברורים [ליצירה]
- [ליצירה] גדול! אלול, אהבתי עד מאוד. ( ואני מכירה לא מעט אנשים שהחדר שלהם נראה ככה בלי שום קשר לפנג-שואי :-)) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] טוב מאוד, אפילו חשוּב הייתי אומר. [ליצירה]
- [ליצירה] וגם זה, יפיפה עד מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] אה כן, ואחר כך פעם בחודשיים מישהו יפתח דיון בפורום על 'למה רמת היצירות ירדה' ומישהו יענה לו שאנשים לא נותנים ביקורת בונה אלא רק חיבוקים ונשיקות. אם זה מה שקורה כשמישהו נותן ביקורת בונה אז אולי התשובה ברורה.. [ליצירה]
- [ליצירה] תאיר, אני חולק מכל וכל. א. השם הפשוט והאינפורמטיבי מקובל עלי ולמיטב ידיעתי זה די נפוץ אצל אומנים (איש אוכל פיצה למשל). אמנם גם אני אוהב שמות חידתיים יותר אבל זה תלוי איך רוצים להביע את הרעיון. לפעמים דוקא השם הפשוט ללא יומרות נותן לציור להביע את שלו ללא קביים ואילו שם מחוכם יותר מעביר את המשקל האומנותי מהחלק החזותי לחלק הסמנטי. (דוגמא: ציור של כובע עם הכותרת - אשה. אם הכובע היה משדר נשיות בפני עצמו, לא היה צורך בשם ולכן יש כאן או הודאה באי הצלחתו של הציור בפני עצמו, או העברת המסר בעזרת השם יותר מאשר בעזרת הציור שיכל באותה מידה להיות צילום). עד כאן זה רק הסבר אפשרי באשר לסיבה ששמות פשוטים גם ליצירות גדולות נפוצים, למרות שגם אני אוהב לבחור שמות מתוחכמים. אבל, לקרוא לציור של אילה אשה, היה לדעתי טעות ממש. אין בציור לדעתי שום נסיון להביע נשיות וברור שהנקודה המשמעותית היא הבעת הפנים שמשדרת ריכוז במשהו שנמצא ממול, ומבחינה זו זה היה גם יכול להיות גבר. ב. הערתך בעניין הפרופורציות תמוהה מאוד. את מכירה את האשה שבציור? איך את יכולה לטעון על סמך ציור בלבד שהוא לא תואם את המציאות? אני מכיר הרבה אנשים שהפרופורציות שלהם מאוד מוזרות אבל ככה הם נולדו. בעיני הציור אמין מאוד ויתכן מאוד שככה באמת נראית האשה הזו (למרות שזה לא משנה) ג. אזור הצוואר הוא לא היחיד ששטוח כאן ויש הזנחה, מכוונת לדעתי, של איזורים נוספים (אוזניים, שיער, כובע ועוד) ובכלל, הציור לא יורד לפרטים ולא נותן תחושה של משהו גמור ויכולות להיות לכך המון סיבות ובעיקר זה עניין של סגנון אני חושב, אבל העיקר לדעתי הוא שאת מה שהיה חשוב לציירת להביע היא הביעה. בקיצור הציור מצויין לדעתי כי הוא תופס את הרגע באופן נכון מאוד וזו לטעמי הנקודה הכי חשובה. כל השאר הם פרטים שניתן לשפר או להזניח, תלוי מה רוצים. אני נתקל בזה הרבה כשאני מצייר פנים, יש איזושהיא איכות שקשה לבטא במילים בכל פרצוף, לפעמים אתה תופס אותה ולפעמים לא. אם תפסת אותה אתה יכול לשחק ולשנות הרבה פרטים בציור ועדיין האיש יהיה דומה מאוד לעצמו ואם לא תפסת, לא יעזור שום דיוק ותוספת קוסמטית. נדמה לי שזו התגובה הארוכה ביותר שכתבתי מעולם. [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהב כזה, שיר-ציור. [ליצירה]
- [ליצירה] חריזה מושלמת, כל הכבוד! :) אסתר, למה טפשית? השיטה הזו של הפרדוקס מאוד שימושית במצבים כאלה. אם אני לא טועה זה אותו הרעיון שבמשל 'קטלוג הקטלוגים שאינם כוללים את עצמם' שהביא סיימון סינג בשם מישהו חשוב שאינני זוכר את שמו... [ליצירה]
- [ליצירה] כן כן, על זה אני מדבר. מהטובים. פלוס קישור לתגובתי על הכוכבים של טל רעות. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מצטרף לאיחולים שלך ומקוה שתמשיך להתקדם תמיד (מקוה שאתה נעזר במורה טוב או באנשים טובים שבאמצע הדרך), ושוב, תמשיך לשלוח לנו מוסיקה :) [ליצירה]
- [ליצירה] חלום אוקי, אני באמצע לקרוא אותך וזה כבר השלישי שלך ברצף, אני מתחיל להבין עם מי יש פה עסק, עושה מנוי. [ליצירה]
- [ליצירה] וכמו שאומר הפתגם העתיק: 'מי שיכול - עושה, מי שלא - נהיה כותב ביקורות...' ובגירסא אחרת - מי שלא - מלמד. (הכללה מאוד גסה כמובן). [ליצירה]
תגובות