הסיגריה ההיא שלא עישנתי
זה שני ירחים
חורכת את אצבעותי,
את שפתי,
את נשמתי.
מזכירה לי
מי רציתי להיות
ומי אני עתה
שריד מפוחם, מעלה עשן,
של רצונות גדולים,
של מאווים.
[ליצירה]
אאוצ'. לא נעים..
אבל כתוב יפה. יפה מאוד אפילו.
למרות שאולי אני היחידה שחושבת ככה, אבל דוקא הסתיו והחורף גורמים ללב להתחמם.. או שזה ככה רק אצלי?
[ליצירה]
בילביל
איך שאני מזדהה..
איך שהוא יש דברים כאלה שמלמדים באוניברסיטאות, שגם אם תסיימי בהם תואר שלישי בהצטיינות יתרה עדיין תנקי בבית של ההורוביצים (אני עשיתי את זה אצל השטרנים), ועדיין תמכרי פוליסות ביטוח מותאמות-אקלים (אני עושה סקרים בטלפון, שאיכשהו זה לא הרבה יותר טוב).
לפחות את יודעת שאת יותר טובה מהם, שיש לך את הכתיבה, שאת חכמה, ושיום אחד יבוא משהו יותר טוב. כי זה אחד הדברים הבולטים בעבודות כאלה: תמיד פוגשים מישהו-אים שאין להם משהו יותר טוב. הם בני חמישים פלוס וזה הדבר הכי טוב שהם יכלו למצוא..
חזקי ואמצי!
[ליצירה]
דווקא חרוזים חסרים קצת
אם מחליטים לחרוז חרוזים
חושבני שיש קצת צורך לשים
לב למשקל,
למרות שלא קל
ולמרות שזה קצת דורש מאמצים.
ואם כבר - אולי גם נוסיף ונאמר
שאם הוחלט שבסיפור מדובר
אז רצף נשמע כמו דבר הגיוני
כלומר, מה בא ראשון ומה בא שני.
כי למה מספריים אם היא טישו אומלל
ולמה הייתה חתונה בכלל
ומה עניין שמיטה
לחיי אומללותה.
אבל סך הכל שירון חביב
אף כי, שוב, לא מאוד מלהיב.
אף שבתור רעיון הוא ניתן לפיתוח
אם כי הדרך איך נתונה לויכוח.
[ליצירה]
דוקא שיר מתוק. אולי קצת ילדותי אבל אני לא אומרת שילדותי זה לא טוב. אני גם לא יודעת מה הגיל של הכותבת. אבל הוא חמוד מאוד. וגם עצוב קלות (כי כשאדם נהרג בשל איזושהי סיבה זה עצוב, ואם הוא נהרג בגלל תאונה זה עצוב יותר).
וכן - הגהה. "נכבה" לא "ניכבה". ולדעתי אפשר לומר נכבה ולא חייבים לומר כבה. אבל בטח בלי כל היו"דים האלה.
תגובות