[ליצירה]
מה שהתכוונתי שצריך להיות רגיש ואמפתי ולא ישר לומר "מה אתה כל כך..צא מזה!!" ולהציע פתרונות...
לפעמים הנחמה היא להיות שם עם הכואב ולחבק אותו גם אם אין פיתרון ולא תמיד יש פיתרון...כמובן שהיכולת לנחם ולתת פיתרון היא גדולה כשלעצמה..אבל היא לא באה במקום השלב הראשון אלא בנוסף לו...
וצריך להיות אומן או סתם חבר טוב בכדי לדעת לשלב בין השניים...
[ליצירה]
אין מתאים כאן יותר מלהביא את מילותיו של אהוד בנאי:
(בדגש על שני הבתים האחרונים)
בוא ידידי שב ליד מדורתי ואשאלך שאלה
האם גורלי תמיד יהיה שחור כמו לילה?
איך הלכתי שוב אחרי דמיון שווא מעורפל
איך פיתה אותי השד המנוול.
את האישה שלי אמר לי לעזוב
יותר טובות ממנה, כך אמר, תמצא ברחוב
משך אותי ללכת למקומות לא טובים
עשיתי לעצמי בושות, רקדתי עם כלבים.
יום אחד התעוררתי בביב שופכין
ולבי כבד עלי כאבן שאין לה הופכין
ועכשיו אני רוצה הביתה לחזור אל האישה
תגיד לי איך אני יוצא, איך אני יוצא מהבושה?
אל דאגה חבר יקר שלי אל תתייאש
בוא ואתן לך גפרור שבלבך ידליק את האש
דע לך זהב טהור זורח בביתך
ואין בכל העיר טובה כאשתך
אבל אתה צריך כל יום לראות אותה אחרת
כמו שמש חדשה ששוב ושוב זוהרת
אתה צריך לראות אותה כל לילה מקודשת
כמו הלבנה המתחדשת.
[ליצירה]
ביחס לקטע שלך "כשמישהו אומר לך שהוא אוהב אותך" הפנתי אותך לספרו של ויקטור פרנקל "האדם מחפש משמעות"אך בכל זאת אצטט מעט:
"האהבה היא הדרך היחידה לתפוס את הזולת בפנים-פנימיותו. שום אדם לא ירד לעומק מהותו של אדם אחר, אלא אם כן הוא אוהב אותו" .
ביחס לתגובתך לשירי "עוד לא חי":
מאוד אהבתי את התמימות שלך בשעה שאת ניסית ליעץ לי איך בכל זאת להסתכל ולהתייחס לחיים..ניסית לעזור לי ..
אני רוצה לומר לך שמילותייך הן מילים שנאמרים גם אצלי על ידי עצמי אלא שאותם אומר השכל ואילו כאן ב"צורה" כותבים (אני בכל אופן) את שאומר הלב..כי את מה שאומר השכל ...כולם יודעים ו..זה פחות מעניין..
תגובות