היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
[זהירות, ביקורת]
הרעיון מובן, אבל הוא לא כתוב בדיוק בצורת שיר -כתוב מאוד פשוט ויומיומי, וגם אם העימוד היה שונה אני לא בטוחה שהמשמעות לא היתה נשמרת. החריזה לא מדוייקת, וזה מפריע.
[ליצירה]
קצת קשה לי להסכים עם זה. יש אנשים שכותבים בלי מאמץ, השקעה או התחשבות בקוראים שלהם; אניחושבת שמי שצריך להודות לו אלה דווקא הקוראים והמגיבים, שעשו מאמץ וקראו (או שרדו, מה שתרצי) יצירה (באין סיווג אחר) עד הסוף.
[ליצירה]
כתוב יפה. צרם לי קצת ה'ידוע ידעתי', הדגשה של הידיעה שלא מובנת לי - וכן ה'לו' במשפט האחרון. לא ראיתי משמעות נוספת במילה הזאת, והטקסט משחק מצוין גם ככה.
תגובות