היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
יש לי ביקורת על השיר.
השאלה היא אם אתה מוכן להיות כמו כולנו, אחד העם - לדעת לקבל וללמוד ביחד, להכיר בכך שכולם יכולים לטעות, להיות מוכן לתרום ובאווירה ידידותית - או שביקורת אצלך משמעה לא הצבעה על נקודות חלשות והצעות לחיזוק, אלא הקטנת האחר בתגובות כאילו-אינטלקטואליות מנופחות מחשיבות עצמית.
מביקורת כזו לא לומדים דבר - לא אנחנו ווודאי שלא אתה.
אני לא מתקיפה, אבל חשוב לי לדעת האם לביקורת שלי תהיה משמעות בעיניך.
תגובות