היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
כדאי לעבור שוב על הפיסוק, לא בכל המקומות הוא מדוייק. והרגשה של תובנה בלי להבין, בעצם, מה הבנת - היא לרוב די מרגיזה; וזה מה שהרגשתי כאן, וזה היה חסר לי.
[ליצירה]
[ליצירה]
המשפט הראשון נקטע למוות, שימי לב. פיסקה שניה, משפט ראשון - כשההמון נסוגו לבתיהם, נקודה מיותרת. שימי לב.
כתיבה טובה, למרות שמהסיום יצאתי בתחושה שלא הלכת עם זה עד הסוף. ואני חושבת שאפשר היה לפתח את זה מדימוי לסצנה שלמה ואולי אפילו למשהו יותר ארוך.
[ליצירה]
אהבתי את ה"אקפוץ לגובה וגם לדום". הפריע לי מאוד חוסר הדיוק במשקלים - השיר לא נשמע טוב בקול רם כשלכל שורה יש אורך אחר.
ובלי קשר לשיר עצמו: פרסמת שלוש יצירות היום. חבל, גם לך וגם לנו. אי אפשר לקרוא כל כך הרבה ביום, ועד שיהיה זמן היצירות כבר יעברו לבוידעמים האפלים של צורה. דבר נוסף: הרבה חבר'ה רוצים לפרסם כאן. בכל יום מתפרסם מספר מצומצם של יצירות - זה נורא מתסכל לראות שיש עוד שלושים יצירות שמחכות בתור לאישור, לפניך. אז אם אפשר, בבקשה - יצירה אחת בכל פעם.
תגובות