היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
נו, וכולנו זוכרים איך נעלמו האידאלים הנעלים של המהפכה והתחלפו בנהרות של דם-ראשי-כרותים מתגוללים ברפש.
אלימות זה לא פתרון לכלום. וחבל על מי שנהרג היום.
[ליצירה]
חשוב לי: האם למבנה המשתנה יש משמעות? אם לא, אני מציעה לשקול מחדש, זה מבלבל.
לא הבנתי את הסיום - השורה האחרונה מנותקת ותלושה מכל הבית. אשמח להסבר.
[ליצירה]
קיבלתי את המשמעות של סימני השאלה. וכן את הנקודה שהעלתה סומסום, שעזרים ויזואליים - יש להם מקום בשירה.
אבל אני חוזרת לנקודה הראשונית שלי - ללא ההסבר שלך, המסר פשוט לא עובר. זו בעיה בסיסית ויסודית של השיר, וללא שתי פסקאות פרשנות ארוכות - אני לא רואה איך אפשר להתגבר עליה.
תגובות