היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
אי אי
שחיפה, אנא היכנסי לשאר ארבע מאות וחמש עשרה יצירותיו של ירושלמי... בעצם מספיק לקרוא את זאת. כשיהיה לי זמן אני אספור בשבילך כמה פעמים מופיע אצלו כל משפט כזה.
*****************
הקונקורדנציה ליצירותיו של שמואל ירשלמי תיפתח בקרוב... למעוניינים לסייע, נא לפנות אלי.
[ליצירה]
אם הדמויות בדויות -
ההתנהגות שלהן לא אמינה. האמא לא מתנהגת כמו אמא, לאחות, מסתבר, אין רצון משלה, וכל שאר הדמויות הן טפט מרושל שמגיע בתור רקע. גם ההתנהגות של הגיבור שלך לא אמינה. אפילו אם הייתי מאמינה שאדם מסוגל להגיע להחלטה כזאת, אין דבר כזה בלי תהליך מאוד משמעותי. דבר שאין כאן כמעט בכלל.
תגובות