היא כותבת בקווים ונקודות, כמו אגלי טל של קורי עכביש על הדשא, שכל העולם נמצא בהם. היא כותבת בגרגרי חול שנשרטים עם הרוח, ובטיפות-טיפות-טיפות - ואני יכולה רק לפעור עיניים בצמאון, ולשתוק.
ולשתוק.
מתגעגעת...
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
מי היא זאת?
גרמת לי לקנא בך על הכשרון...
הלוואי שהייתי יכול לגעת בעדינות בתיאורים ובמילים כמו שאת עושה.
בינתיים, עד שה' יענה את תפילותי, נשאר לי לקרוא אותך בעיניים פעורות
ולשתוק
ולשתוק.
[ליצירה]
אני מתנצלת מראש אם אני פוגעת - כבר שמתי לב שכשאנשים כותבים על חוויה קרובה אליהם קשה להם לנתק אותה מאיכות הכתיבה. אז אני לא מתייחסת לתוכן אלא רק לצורה, כרגע. את מגזימה מאוד מאוד עם השלוש נקודות.[...] מאוד. מאוד מאוד, אפילו. למעשה, להשתמש באפקט הזה ארבע עשרה פעמים באחת עשרה שורות זה יותר ממוגזם. זה קוטע את הקריאה ואיתה גם את הרעיון ואת ההבנה שלי. אני מדגישה את זה כי לדעתי זה קריטי; סימני פיסוק אמורים לעזור לטקסט להביע את עצמו, לא להרביץ לנו עם פטיש בראש כשהם רוצים לומר "שהיה" או "היסוס". דבר נוסף - מספרים כספרות בגוף הטקסט צורמים בעין. עדיף פשוט לכתוב את השם של המספר, כמו שהוא.
בהצלחה.
[ליצירה]
צרמה לי קצת החזרה על "סבך" פעמיים באותו משפט. מאוד אהבתי את המחסור בסימני פיסוק; אני חושבת שהעברת טוב את התחושה, אבל זה מתאים יותר למונולוג ולא לקטע.
[ליצירה]
נחמד הרעיון. אבל עשית את ה'בוא נשמורים' כמו רשימת קניות, וחבל. תוכל לנסות, אולי, לעשות את זה כך שדבר יוביל לדבר בצורה מגמתית - נראה לי שזה יעבור יותר טוב. בהצלחה!
תגובות