לחלוטין ארבע מימדי כוכב.. ואולי לא כל כך צר שחסרות מילים כאשר אפשר להתבטא אפילו במבט קטן. הקינה שלי מתייחסת כנראה לכל מה שקשור לעולם הווירטואלי הזה....
אני אחשוב על זה...
קראתי את שכתבת וחייכתי. יש משהו בדבריך. כנראה שהרגש הזה קיים בכולנו אי שם פנימה ואנחנו כל כך עקרים ועטופים ומעוטי יכולת לעומת כל הפנים הסוער והמטורף הזה. מתי כבר יגיע היום.. והאמנם יגיע היום או שלנצח ניוותר מחוסרי הבעה מילולית.??
הנייר הצהוב אינו מבין
תכולה נשגבת
מלבין עצמו
כאילו לא קיים
המיית צבע
מורחת אותיות ישנות
ונקודות מכחול
מכריזות "מלחמה"
עושה לעצמו
קמט ועוד קמט
מטוס,ציפור
העיקר להתעופף
[ליצירה]
לחלוטין ארבע מימדי כוכב.. ואולי לא כל כך צר שחסרות מילים כאשר אפשר להתבטא אפילו במבט קטן. הקינה שלי מתייחסת כנראה לכל מה שקשור לעולם הווירטואלי הזה....
אני אחשוב על זה...
[ליצירה]
קראתי את שכתבת וחייכתי. יש משהו בדבריך. כנראה שהרגש הזה קיים בכולנו אי שם פנימה ואנחנו כל כך עקרים ועטופים ומעוטי יכולת לעומת כל הפנים הסוער והמטורף הזה. מתי כבר יגיע היום.. והאמנם יגיע היום או שלנצח ניוותר מחוסרי הבעה מילולית.??
[ליצירה]
הנייר הצהוב אינו מבין
תכולה נשגבת
מלבין עצמו
כאילו לא קיים
המיית צבע
מורחת אותיות ישנות
ונקודות מכחול
מכריזות "מלחמה"
עושה לעצמו
קמט ועוד קמט
מטוס,ציפור
העיקר להתעופף
[ליצירה]
דילמה
שיר יותר טוב? בעצמי התלבטתי לאן לשייך, הכל התחיל מהתמונ, היא זאת שרצתה פומביות אבל לא הצלחתי להגדיר כחזותי. תוך כדי ניסיונות כושלים להכניס את התמונה, התחיל לזמזם לי המשפט/שיר הזה שגם אותו לא ידעתי לאן לסווג, התלבטתי גם אם יפה להם יחד או לא. המממממ יש רעיונות?
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
אוי רחמנות! אני כבר מזדקנת! (??) עבר לי צונאמי בבטן. עם כל שורה ושורה הוא הציף עוד. אתה שואל אם צונאמי במקרה הזה זה אומר טוב?
צונאמי זה מ ע ו ל ה !
והופך משהו...
[ליצירה]
אני יודעת הסולחה כבר נעשתה אבל למרות זאת...
אני מסכימה עם הררית לגבי נכונות מקומן של יצירות מסוג זה. כן, משהו בתוכי עצוב שהן נולדות ממקום אמיתי ומצד שני משהו בי מאוד שמח שהן יצאו מהמקום הזה שמערבל בתוך הבטן לאוויר העולם ובכך הביאו הקלה מסויימת לחושב/כותב וצד נוסף, אין לי ספק שהן מעוררות מחשבה רבה אצל הקורא וגורמות לחשבונות נפש, חיזוקים, נחמות,
אז שוב תודה גאון לא מבוטל שכמותך.
[ליצירה]
הררית יקרה, אני נלחמת בלפתוח את העיניים חזק חזק בכדי שאצליח לראות את שאני כותבת מבעד למסך הדמעות.
מופת. פשוט מופת.
קראתי שורה אחר שורה, סיימתי והתחלתי שוב מההתחלה.
רוגשתי,
צומררתי,
כמהתי.
השיר הזה בעיני כנבואה.
כחזון.
אומרים, שכשהקב"ה נותן למשהו הארה, זה חיוכו של הקב"ה לאדם.
את כל כך מבורכת שזכית לחיוך כל כך עצום.
תודה תודה תודה.
תגובות