אל תטעה בי, כי כח רב בי
יש בי הכח
,לחשוף תהומות
יש בי הכח
,לבנות גשרים
יש בי הכח
להניח יסודות
.לבניין איתן
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מה קשורות כאן עיני המתבונן, מרציפן? איך אפשר לקרוא את זה אחרת מאשר שיר של שנאה, כעס, נקמה, ו-אכזריות? [ליצירה]
- [ליצירה] כן, זה בהחלט לא "במשפט אחד"! [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון מעניין זה - לשלב בין הערבי מהמדרש לבין תפקידם כביכול של בני ישמעאל בארצנו כיום. (נ.ב. יש שאומרים שאותו "ערבי" שם היה אליהו הנביא) [ליצירה]
- [ליצירה] לדעתי אפשר היה להשאיר את השיר המקורי כמו שהוא, ואולי לכתוב מה"תוספות" שיר חדש. לא לוקחים דבר שלם ויפה לכשעצמו ומדביקים לו חלקים נוספים... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] עמוס ע, מי קבע שאין להשתמש ב"משפטים פשוטים" בשירה? מה היית משיג ע"י היפוך המילים שהצעת? דווקא בשיר הזה, שבא לתת תיאור מצב אנושי, אין מקום ליומרנות לשונית. לא הסכמתי גם עם שאר ההערות. תן ליוצר להתבטא בדרך שהוא חשב לנכון - מן הסתם זה מה שהכין נכון לו... [ליצירה]
- [ליצירה] הדס, ביצירותייך את שבה ומקוננת על עולם שאבד. בעצם, כל יצירותייך הם קינה אחת גדולה. כאילו את חשה על בשרך את אובדן התום, הטבעיות, החיוניות, הפשטות - כאילו היה עולם כלשהו שבו הכל היה אמיתי יותר, שורשי יותר, ואנחנו עכשיו כמו חסלט - גדלים על מצע מנותק. וזה מאוד מסקרן אותי הדס - מניין לנערה בת 17 שנולדה, בעצם, לתוך "עולם הבטון והפלדה", תחושת אובדן חריפה שכזאת? על מה את בעצם מתאבלת כל כך? או שאולי אין זה אבל אלא כמיהה, לאיזו אותנטיות שמעולם לא חווית, ולכן את מציירת אותה לעצמך ככזו שהתקיימה בעולמות אגדיים ואיננה עוד? [ליצירה]
- [ליצירה] אוקי, הבנתי. רק מתוך הבירור הזה אפשר לשוב א "ארצך ומולדתך" כפי שהיא *באמת* ולא כפי שחשבת שהיא, קודם, מתוך קטנות. [ליצירה]
- [ליצירה] הסוף היה שווה את האמצע (הקצת משעמם...). [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, מאיפה את מכירה אותי?! [ליצירה]
