[ליצירה]
היה לי קשה לקרוא את זה, כי תארת בכזה דיוק את המקום שהכרתי כל כך מקרוב, וכל כך הרבה זמן.
ולא - זה לא שם.
תזרום הלאה, זה במקום אחר לגמרי. צמיחה, חיים, כל זה.
( )
[ליצירה]
אהבתי את השורה "יצור מוזר - תמיד על סף שבירה", ואת הסיום שמאוד מתחבר לי עם השיר "הפסק טהרה" - ההתכנסות שאחרי המשבר, כדי לגלות בתוך עצמך עוצמות "ואלטג'" שלא חלמת עליהן...
[ליצירה]
וואו
וואו!
והעימוד ממש ממחיש את הפחד, וגם המקפים, כמו זעקות חנוקות שנבלעו.
אני ממש יכולה להרגיש את החוויה. את האימה ואת ההתרוצצות הנפשית האינסופית כשאין שום מקום שטוב להיות בו ושום מפלט אמיתי מהתהום.(כמו שרומזת גם הכותרת.
השקיעה, האסיות, תחושת האין מוצא.
והשאלה בסוף - "איך אעלה אל אבי/ ואין בנפשי מתום?"
וואו. זה ממש חזק.
(תודה על ההמלצה.)
תגובות