[ליצירה]
יש לי הרגשה שניסית בשיר הזה להביע את מה שהוא מעבר למילים - או לפני המילים.
אם לא השורה "צעקה ברקות" הייתי אולי יכולה לזהות את ההד בעצמי שעונה לתחושות שציירת. הצעקה הזאת מפריעה לי.
בכל אופן, אהבתי את ה"לרחם חומרים כהים\ שלא ניתן לנחמם" - כמו איזשהו כאב מאוד ראשוני.
ואהבתי את כל צורת ההבעה. יפה לך.
[ליצירה]
זה מצחיק - אני מתבוננת בכל המצבים שאתה מתאר מנקודת המבט הנשית, וקריאת הדברים מן הזוית שנכתבו לא עוזרת לי בכלל לחוש אהדה. כנראה שבאמת "נשים מנוגה וגברים ממאדים"...
[ליצירה]
-
ואני דווקא לא אהבתי. האוירה הזאת של סתיו ודעיכה לא מתחברת לי כ"כ עם דמותו של יהונתן (אם כבר זה יותר מתאים לשאול)
ולרדף השיג: לא כל אהבה היא מינית, ודוד עצמו אמר "נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים"
[ליצירה]
הלך רוח!
כל קטע-פסקה שכתבת כאן יכול היה לעמוד בפני עצמו בתוך קטעי פרוזה קונקרטיים יותר, כדי לתת את התחושה המהורהרת והתובנות שמעבר וכו'. כשלוקחים א5וסף של אמירות שמשתלבות עם עיניים מצועפות ודיבור מהורהר, התוצאה היא, אממ... קצת דיפוזית - לא ממוקדת. כל הקטע שכתבת מעורפל ולא כ"כ זורם. זאת בכל אופן התחושה שלי, וסליחה אם פגעתי.
[ליצירה]
יפה! אני אוהבת את התחכום של ציורים שמציירים ומוחקים את עצמם! כמו ציור ששכחתי את שם יוצרו, שבו הדמויות נשאו דליי דבק ומכחולים והדביקו על לוח פלקטים בהם הם עצמם היו מצויירים.
תגובות