רוצה למצוא נתיב
למילים הגבוהות יותר
לחזיונות מוארים, רוטטים
לפלס את דרכי
אל שערי דמעות -
שכך מובטחני -
לעולם
אינם ננעלים
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני נדהמת מעצמת הרגש! [ליצירה]
- [ליצירה] נ.ב. אהבתי מאוד את הפרשנות שלך ל"תופל כלי חרס". וגם את ה"עשוי קראים קראים לשמיים" [ליצירה]
- [ליצירה] מוצלח! [ליצירה]
- [ליצירה] הכי אהבתי את השורה הסוגרת - "כל הזכויות שמורות לעינת". [ליצירה]
- [ליצירה] זה נכון. מי שרוצה לקטר תמיד ימצא על מה... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את "לעוף על דעתם"... חמוד! בקשר לשאר השיר - לא היו עוזרים קצת סימני פיסוק? [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת לשבחים. רק חבל באמת שלא השארת שום פתח... [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. חזק [ליצירה]
- [ליצירה] אלה תובנות מאוד חשובות, לדעתי, שמוגשות בצורה (שוב, לדעתי) פשוטה מדי - כאמירות, בצורה שאין לה הרבה ערך אומנותי. [ליצירה]
- [ליצירה] (אחרי קצת מחשבה:) מעניין אם זה חייב להיות ככה. הנרקיסיזם הזה שמאפיין "אומנים": "אני ארשה לעצמי להתמוטט, להתפרץ, להתנפץ, לשקוע, כי אני מיוחד - אני אומן אני. יש לי מצבי הרוח המקודשים שלי . שבד"כ באים עם המוזה הקדושה שלי. אשתי יקירתי, את צריכה להבין את זה - סך הכל התחתנת עם *אומן*, משורר, לא סתם אדם. זה מחייב. וודאי תהיי אסירת תודה לי שאני מקריב אותך, והורס אותי, בשם ה"אומנות"!" ובקשר לילד - קראתי ספר שקוראים לו "הדרמה של הילד המחונן", שמדבר על הטרגדיה האישית של ילדים רגישים וחכמים שמפנימים מאוד את הציפיות מהם וממלאים אותם בדייקנות, ותוך כדי כל מאבדים את עצמם. ומשלמים את המחיר בהמשך החיים, בגדול... [ליצירה]
תגובות