אזכיר לי עכשיו שאני וחברה שלי נסענו באוטובוס לשליחות כמו שאנחנו קוראים לזה באולפנה
וראינו את הנוף המדהים ואז גם ראינו את הזועמה הזאתי שלולית אבל היא היתה כל כך יפה היא הראתה לבורא שאנחנו אוהבים אותו כי היסתכלנו והיתפעמנו מיצירת הבורא
זה יפה לא?(תרתי משמע)
אני כל כך מסכימה עם החתלתול הזה...
איך את מוצאת את הדברים המדהימים האלה?
בכל מקרה, בקשר להולך ונעלם האם התכוונת לעץ שלא רואים את המשכו בשלולית?
בכל מקרה אהבתי את התמונה הזאת מאוד, היא בין היפות ביותר שלך.
ליתוש.
אז מה שנעלם זה האנשים ששמים לב שיש הרבה אנשים ששמים לב למה שנעלם?
אה, ותמונה יפה. יפה מאד.
הזכירה לי את שלולית החורף בנתניה - נוסטלגיה שנעלמת כל שנה, וחוזרת (ומקווה שבע"ה תמשיך לחזור) כל שנה.
אהבתי את ההסבר של אסתר (וזה אפילו חרוז). להנציח בתמונה דבר כ"כ רגעי- להעניק לו חיי נצח (או חיים עד שהמחשבים יקרסו)
ובשלולית בנתניה יש גם חיים אמיתיים של ראשנים- כך שזה לא באמת נעלם, גרעינים של השלולית קיימים כל הזמן
שלולית קטנה של גשם
סביבה עשב ירוק
בדל סיגריה צף בשלולית
ואני מביט
מאין תבוא הרוח
ולאן תישוב
והאם טיפת גשם
שחבל עליה
את שלוות שלוליתי
תגנוב.
*תמונה מקסימה של יופי ורוגע בטבע. מה עוד צריך הבנאדם?
תודה לך שאת קצת הרבה אחרת.
[ליצירה]
אזכיר לי עכשיו שאני וחברה שלי נסענו באוטובוס לשליחות כמו שאנחנו קוראים לזה באולפנה
וראינו את הנוף המדהים ואז גם ראינו את הזועמה הזאתי שלולית אבל היא היתה כל כך יפה היא הראתה לבורא שאנחנו אוהבים אותו כי היסתכלנו והיתפעמנו מיצירת הבורא
זה יפה לא?(תרתי משמע)
[ליצירה]
יו,
אני כל כך מסכימה עם החתלתול הזה...
איך את מוצאת את הדברים המדהימים האלה?
בכל מקרה, בקשר להולך ונעלם האם התכוונת לעץ שלא רואים את המשכו בשלולית?
בכל מקרה אהבתי את התמונה הזאת מאוד, היא בין היפות ביותר שלך.
ליתוש.
[ליצירה]
לא, אני לא חושבת שזה זן הולך ונעלם.
פשוט מטיפים לנו כל הזמן ש"צריך לשים לב לדברים האלה יותר", ואנחנו מקבלים כמובן מאליו שאין הרבה שעושים את זה.
[ליצירה]
אסתר וקצתחרת
אז מה שנעלם זה האנשים ששמים לב שיש הרבה אנשים ששמים לב למה שנעלם?
אה, ותמונה יפה. יפה מאד.
הזכירה לי את שלולית החורף בנתניה - נוסטלגיה שנעלמת כל שנה, וחוזרת (ומקווה שבע"ה תמשיך לחזור) כל שנה.
[ליצירה]
אחד הדברים הראשונים שלמדתי בצילום היה, כי לא כל תמונה חייבת להביע משהו. ויותר מכך, רובן המוחלט של התמונות הן בגדר תיעוד ותו לא. הרעיון הוא לעשות את זה בצורה מעניינת ואיכותית (אור-צל, זוויות צילום וכו'), אבל מסר הוא בגדר "מותרות". מה לעשות שלא תמיד נקלעים לך לפריים מתנחל ושמאלני בחיבוק אמיץ..
דעתי האישית? אני ציידת רגעים, ולא צלמת. לכן כל צילום שלי צריך להביע משהו, אם לא מסר אז תחושה. בצילום הזה יש משהו רך ומרגש מבחינתי.
אם לא הרגשת בכך, כנראה שלא הצלחתי להעבירו, ומקבלת את הביקורת באהבה.
[ליצירה]
אני מוכרחה לסנגר על המצלמה שלי (canon 300AV המצוינת) ולומר כי איכות התמונות המקורית טובה וחדה בהרבה! פשוט בשביל שאוכל לחלוק אותן אתכם אני צריכה להקטין אותן ולשנות רזולוציה, מה שפוגם מעט באיכות.
ו..תודה רבה לכל המגיבים.. זה משמח ומעשיר בכל פעם מחדש :-)
[ליצירה]
לקח לי זמן,אני מודה. כבר התכוונתי לשאול "מה זה הגוש מתחת לפנס הרחוב" ואז נתקלתי בכותרת. מאוד אהבתי את התחושה המועברת (של גשם זלעפות,לי באופן אישי), אך אולי כדאי להדגיש קצת את תווי המיתאר של הכנר.
[ליצירה]
זה..מצמרר. כף יד זה הדבר הכי אנושי,הכי אירוטי שיש, וכפפת ניילון הופכת אותה לקרה ונטולת חום.
מבחינת צילום, איפה הפוקוס איפה?? הבחירה באור צהוב הייתה נכונה אם באמת רצית ליצור תחושת "שתיקת הכבשים 3"..
את יוצרת עניין,ללא ספק.
[ליצירה]
לכמה שניות התרשמתי באמת. אשכנזי ייצוגי המעז להפנות עורף להתנשאות המיותרת והבלתי מוצדקת בעליל של כל אותם "אליטות לכאורה".
חשבתי שבאת לדבר בשמם של אהבת אחים, קבלת השונה ממני ואולי החשוב ביותר- הכרה בעובדה שאת כולנו ברא אלוקים. לכולנו, על מנהגינו וקולולינו, חלק שווה בקידום העולם והגאולה.
ואז בא התיקון.
ושוב התברר שבכל מקום בו עלינו להשפיל מבט, להכות על חטא ולנסות לתקן- אנחנו בוחרים להאשים את האחר.
צודק, זה באמת יותר קל.
תגובות