צור ד
-
"יש דברים שרציתי לומר לך.. ואינם נענים לי.."
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אחרי ה-ר-ב-ה זמן שלא נכנסתי.. היה שווה רק בשביל זה. התגעגעתי לכתיבה שלך... [ליצירה]
- [ליצירה] "יש לי לב ויש לי נשמה" נקודה ממש יפה שהאיש שניסה לא הצליח. ואילו הטיפות.. כן. דווקא שהצלחת להקשיב לטיפות הנופלות ולחבר מהן מנגינה.. דווקא אז כאב לך שבמסה קריטית כולן מזכירות לך כמה את ריקה .. [ליצירה]
- [ליצירה] השראה אובדת יורם - כל כך מבין אני את מצבך, שנים שלא נחה ידי על דף, שנים שלא נבעה מילה מהוויתי, והנה באה דחיפה קטנה.. שזרקה אותי שנים אחורה והחזירה אותי לביקור באתר זה, שיטוט בין שירים ישנים, מעבר על תגובות והגעתי אליך. ובבת אחת עולה בי הדחף, גל שנעצר ונדחק לעצמו, ממרום השנים שעברו, חוויות, נסיונות, הצלחות, אכזבות.. מסתבר שההשראה לעולם כאן היא, לידנו, מחכה נתעורר למגעה, אך כובד החיים מאיתנו מונע, לשלוח יד לחפון מילה.. וגם התגובה הזו שאני כותב לך, יותר משנה לאחר הפרסום, מקווה שתגיע אליך, ולא רק, אלא גם למחברים אחרים במצבינו. קשה להחזיר השראה שאבדה.. וגם אני - מנסה. [ליצירה]
- [ליצירה] אבל לפעמים דווקא הלבד,דרוש לביחד. לפעמים כשיש ביחד יותר מידי...מסימים לבד. [ליצירה]
- [ליצירה] הדסוס.. תודה שוויתרת לי (בערך...) עלהערות. לא יודע. התחשק לי לשים את זה בסיפורת, סל הכל גם סיפורת היא סוג של שיר, וגם שיר הוא סוג של סיפורת. יש שיר מובהק שהוא רק שיר,ויש סיפור סיפור שהוא סיפורת. ומכיוון שהשירסיפורת שלי דומה לשניהם... מה זה משנה היכן הוא נכתב ? [ליצירה]
- [ליצירה] אסנת... הקדמת אותי.... ופרסמת. ומערמה של מילים שאספת משגרת החיים כותבת את שירים ש-אכן.. את הלב מנעימים. [ליצירה]
- [ליצירה] אמונה , השלוש נקודות באות לעשות פאוז, לקחת את המשפט שנכתב לפני ולקשר אותו למילה אחרי. אפשר לעשות זאת בפסיק אך ככה נראת יותר ההתלבטות לגבי מקור הכוח שדוחף קדימה. תודה לכם. השיר דווקה לא כל כך גוזמא לצערי, ככה לפעמים אתה מרגיש כשהדרך ... לא נגמרת, והמקום היחידי שהיא נמצאת בו... זה במחשבות. [ליצירה]
- [ליצירה] השביל הזה,מתחיל כאן. בשיר קטן, שבדמעות נכתב, ודמעות מצליח להעלות,עת הוא מעלה זכרון של כל מיני דרכים אחרות... רעותוש... הרימי ראש ומחי דמעה כי עוד שבילים ארוכים נמתחים... והחיים... ממשיכים. [ליצירה]
- [ליצירה] משהו.... או מישהוא...? [ליצירה]
- [ליצירה] נכון,וגם נכון. אתה צודק שהאקדמת גורמת לנו לאבד את היופי הפנימי שיש לנו מפרפר לבן. שוחטת היא את ראייתנו הבלתי נגועה במחלת האקדמת. אך לדעתי גם הכל תלוי בראיה האינדוידואלית.. כי ככל שלומדים יותר על דבר מסויים,הוא יותר יפה,לפחות בעיני. ה-בעיה היא שלצערנו בדורנו הנוער כבר לא שם! על פרפרים,ודווקה הגישה הזו של ללמוד על! תגרום, למי שהיופי הפנימי הזה נמצא בו, לחיות את. ושוב הכל אינדוידואלי. [ליצירה]
תגובות