[ליצירה]
בס"ד חוף שלי
ציירת תמונה כל כך מוחשית וכל כך זכורה. השברים שבאים והולכים עם הגלים. הנצנוצים והחמימות והצלילות והכאבים שהים אוסף ופיסות השברים מן העבר שהוא מטיל שוב לרגלינו... את לא שם אבל זה בתוכך וזה יחזור, המקום ההוא, כמו שהשברים חזרו..
[ליצירה]
השורות האחרונות ממש מצויינות. התחושה מובנת. כל פעם כמעט נראה לי שבהתחלה אתה זורק מילים בלי חשבון, ואז בהמשך זה פתאום נכנס ליופי של פוקוס. אולי תתחיל את השיר מהסוף, הא? תכתוב מלמטה למעלה? סתם
[ליצירה]
בס"ד זה כל כך נכון וכן. הייתי שם כמגורשת, אחרי 21 שנות חיים שם (תמיד קצת זרה, קצת מהצד) ועכשו אני במקום אחר שבו הוא הניח אותי, ודרך ארוכה זה עונש ושאף אחד לא יספר לנו סיפורים. אנחנו צריכים להקשיב למה שיש לו לתת לנו בהוויה החדשה הזו. חייבים להתבגר באמת, כלומר להתבטל. את משהו את.
[ליצירה]
אוי.
עד כמה זה אוטו ביוגרפי? מה לעשות, אני אמא גרושה ויש לי בן גרוש, אז קשה שלא להידרך מול שיר כזה
אבל בשבוע הבא הוא מתחתן שוב, עם ילדה נהדרת.
באמת, זה יגמר בטוב.
זבל רוחני שכמוני- זאת אמירה שירית חזקה אם תשאל אותי. הקורא קופץ מכסאו פ]חות או יותר וזה בכלל לא רע..
[ליצירה]
איתך בבכי, בזכרונות. והלידה- כמה שהיא כואבת. שכן ה' רוצה לתת יותר עכשו. ותרי, תני להתכווצויות לדחוף אותך קדימה, אל ארץ ישראל יותר פנימית, יותר שלמה.
תגובות