פעם אמרו לי שאהבה ושאמת ושטוהר
ועכשיו אני שומע שלהקים בית, ושהרב אמר ושכולנו בני אדם
אמיתִּי .
-
זה המקום לפעמים לפרוק קצת,
ולפעמים השפה לא מובנת
אלא למי שמקשיב היטב
לעצמו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ויפה שעה אחת קודם [ליצירה]
- [ליצירה] קוראים לזה לגדול בלי לשים לב. (אתה נוטה לשכוח אז הנה אני כאן להזכיר שאני עדיין מהרהרת אהבה ואמת וטֹהר. וגם עוד.) [ליצירה]
- [ליצירה] כנראה תלוי למי בוחרים להקשיב.. :-) [ליצירה]
- [ליצירה] קוראים לזה שמיעה סלקטיבית כל הקולות היו קיימים ותלוי בנו מה נכנס ומה לא (דומה למה שקצת אחרת אמרה אני משער) [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא סותר את האהבה והאמת והטוהר. (אלה דברים שאתה יוצר!) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד את החלוקה בין "שמעתי" ל"אמרו לי", ואני מסכימה עם אלדר- צריך לחזור להקשיב באיברים הנכונים. במקומות הטובים. והם קיימים. ויתקיימו גם בך. (כי אם זה לגדול, אז גם אני לא רוצה). [ליצירה]
- [ליצירה] עיקר שכחתי- בגלל החלוקה הזאת אני מסכימה עם אלדר. פירוש הערוג"ה למתקשים. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה אמרה הערוגה. הקבלה אכזרית כמעט כמו המציאות. [ליצירה]
- [ליצירה] אני רק חייב לומר שזו היצירה האהובה עלי בכל האתר הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש יפה. אני שונא להכניס פילוסופי'ה לדברים כאלה כי זה מוציא את כל היופי אבל... טוב, אני באמת לא אכניס. ממש יפה, באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] אני דווקא מכיר את ההרגשה. זה לא באמת נכון, אתה יודע שלא, אבל אתה מרגיש ששום דבר לא מתחבר. רק לעצור, להתבונן בזה, להבין שזה דמיון, ושזה יעבור. אין חיים בלי אור. [ליצירה]
- [ליצירה] הצעקה היא מי שאני באותו רגע. וזה מה שבאמת חשוב. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב... השיר חסר מעוף, למרות שיש המון פוטנציאל בנושא הזה. יש משהו טכני בצליל שעולה ממנו. כדאי אולי שתקרא קצת שירים של משוררים, כמו אלתרמן, אצ"ג, לאה גולדברג, רחל. זה נותן השראה וגם מבהיר איך שיר צריך להראות. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים אותי, ששיר שכתבת בחמישית הוא כל כך עמוק וכל כך חזק. כל פעם אני חוזר אליו ומקבל כוחות. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על הצחוק שגרמת לי. קרעת אותי לחלוטין. ענק! [ליצירה]
- [ליצירה] את משהו. אין ספק. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי ביחוד את הפיסקה האחרונה. ממש ממחיש. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, אהבתי את המילים שלך, אהבתי את איך שאמרת, בצורה פשוטה כל כך, שאין להם עיניים, רק מצח. זו המציאות, זה ככה. ויש בזה משהו כל כך אמיתי, כל כך אותנטי. כי זה באמת ככה, ככה אנחנו מרגישים. אבל (ואולי לזה התכוון ילד) הסיכוי היחיד שלנו לחיות טוב במדינה הזו, לחיות באמת, זה לחפש את העיניים הקטנטנות והחלשלושות שלהם, שמסתתרות מאחורי המצח החזק והברור הזה, ולנסות להסתכל לתוכן. כן, אני יודע שזה נאיבי, אבל באמת שאין ברירה. אחרת, זו מלחמה קשה מאוד שרק מתחילה, ומי יודע איך, מתי ואם בכלל, היא תיגמר. [ליצירה]
תגובות