[ליצירה]
136 - אולי, אי אפשר לדעת עם האישורים ..
בשל היות ה 150 כה רחוק
חשתי צורך את תגובתי לדחוק
כדי שיזכה מ. זר - פרחים
(אם המשורר הנכבד סוף סוף יסכים)
לתגובה מעוגלת מספר
כי יש צדק, בסופו של דבר.
(על החריזה הגרועה תאלצו לסלוח
כי באמת שאני מותש ואין לי כוח
לאמץ את מוחי היגע
בנסיונות למצוע חרוז לא-צולע)
וכאן מגיע סיפורי המרגש
(לא ממש, אבל זה מה יש)
ובו יסופר בקצרה
איך הכרתי את אתר צורה.
יום אחד, בשוטטי ברשת
צדה את עיני הודעה נרגשת:
"הכנסו חברים, וצחקו להנאתכם,
שרשור קרוע מזה לא ראיתם מימיכם"
התפתיתי ולחצתי על הקישור
ומצאתי את עצמי בזה השרשור
וכך, בזכותם של כמה מופרעי-חרוזים
הגעתי לזה האתר המקסים
וזה המקום שנראה לי מתאים
להודות בו לשני המשוררים הקרועים
אז מר עמירם, וכן מר פרחים
על זאת ממני תזכו לשבחים
ואין הרבה מילים שמתחרזות עם תודה,
אז זהו.
(אם תרצו.. אין זו אגדה...)
[ליצירה]
כמה יופי יכול להכנס בשיר אחד?! מדהים. יותר ממדהים.
אהבתי את דו המשמעות שב"מכוסה חול", את גל העפר וג"ל העצמות את הכותרת, את האוירה הבוערת, את הכל. מתוסף לאהודות ללא דיחוי.
[ליצירה]
טוב, הקומוניסטים לא ממש עודדו ספרות, (אתם יודעים, ספרות דורשת יותר מדי חשיבה, ומחשבה היא דבר מסוכן, כי עלולים פתאום לחשוב מחשבה לא נכונה ולמצוא את עצמך במרתפי הק.ג.ב...) אז אפשר להבין שאלו היו המשוררים שלהם.
תגובות