[ליצירה]
התרשמתי עד מאד. זה חזק, וזה כתוב טוב, וזה צועק, בעיקר צועק. וכאן אני מגיע לקטע של ה"השתדל לתת ביקורת אך אל תפגע":
היו מקומות שבהם, מתוך הסערה שבה כתבת (וזה בולט שכתבת בסערה. היו אפילו כמה התייפחויות רשומות בין המילים), נפלת לצעקה מתלהמת, שאין בה מקום לרגישויות ודקויות כמו שיש,למשל, במילים השקטות:
"וחלילה וחס-
לעולם ועד
לא תהיה התנתקות".
וזה חבל. הייתי מציע לעבור שוב, ולהיות טיפה..קר יותר.
הניק שלך מתאים מאד ליצירה הזו.. במיוחד עם השילוב של הזעקה כנגד אמצעי התקשורת, ביחד עם הפגנת בקיאות בענייני גשם - זה יוצר לי תחושה של פשקוויל-תל-אביבי.. אולי זה מוצא חן בעיני. מעניין.
[ליצירה]
לענ"ד הסוף הוא הפואנטה..
תנסו לקרוא את זה ככה:
לא ידעתי אם תאהב את המילים
המקצב, הסגנון, עם או בלי חרוזים,
הוא קצת תינוקי , רדוד, מטופש
(הפסקה. )
מחר אשיר לך שיר חדש
(בקונוטציה מקראית לתהילים,"א-לקים,שיר חדש אשירה לך" - רק בווריאציה ילדותית משהו, שתואמת את האווריה של השיר.חוצמזה שיר חדש, אם אני מבין נכון, הוא מושג הקשור בגאולה. ר' נחמן אומר שבאחרית הימים יתעורר "...שיר חדש בעולם, שיר של נפלאות")
בקיצור, איך שאני מבין את השיר, הוא מודה בחוסר המושלמות שלו, אבל מבקש מהקב"ה שיקבל אותו בכל זאת, ובעז"ה נזכה בקרוב לשיר שיר חדש - שיר ציון.
ואת זה אהבתי מאד. בגלל שהשיר בעצם לא נועד להיות יפה מבחינה ספרותית, קשה לי להעביר ביקורת. אבל הילדותיות שנמשכת לאורך השיר היתה טיפה מוגזמת בשבילי, והבית הראשון כמעט גרם לי לוותר על קריאת כל השאר. אבל הבתים האחרים מצליחים לשמור על חינניות למרות העמדת הפנים של חוסר יכולת להתבטא כראוי, והסוף בעיני מרשים מאד.
כל הכבוד!!
(וואו, זה יצא ארוך. אבל השקעתי..)
[ליצירה]
מצויר טוב ואפילו מעולה, פחות ברור התוכן. זאת אומרת - מה זה? מיהי הדמות, ממה היא סובלת? גם בציורייך האחרים את לא נותנת יותר מדי תשובות, אבל איך שהוא אפשר לחוש הזדהות בכל זאת. פה זה חסר.
[ליצירה]
כמה יופי יכול להכנס בשיר אחד?! מדהים. יותר ממדהים.
אהבתי את דו המשמעות שב"מכוסה חול", את גל העפר וג"ל העצמות את הכותרת, את האוירה הבוערת, את הכל. מתוסף לאהודות ללא דיחוי.
[ליצירה]
שלום לך מסיונר יקר.
הנה כמה טעויות שנפלו במאמרך:
-תורת הנסתר איננה מיועדת להפצה להמונים, אלא ללימוד ליחידי סגולה בלבד, ולכן הטענה כאילו רק היא מגלה את טעם החיים מגוחכת.
-לוח השנה העברי הוא אכן לוח רוחני, אך החגים לא נקבעו על פי חכמי הקבלה, אלא על פי התורה. ככלל, לכל אורך מאמרך אתה נוטה לבלבל ולערבב בין הקבלה לבין היהדות כפי שאנו מכירים אותה.
-היהדות המסורתית עונה באופן מספק ביותר על שאלת ה"איך" וה"למה" לחיות את החיים האלה.
-הכוח העליון, מסבירים חכמי התורה בכל הדורות, נקרא אלוקים. הוא כולו נתינה ואהבה, לא צריך להיות מקובל כדי לדעת את זה.במהלך לימוד התורה - ואני מדבר על תורת הנגלה ה"פשוטה" - לומד האדם כיצד להידמות לבוראו,או במילים אחרות - להדבק בבוראו.
כפי שמסבירים חכמינו: "מה הוא חנון - אף אתה חנון, מה הוא רחום, אף אתה רחום.."
תגובות