ראיתי דמותך העולה
מתוך אדוות גל ים
מתוך סבל אש ודם
אך למען אהבת אדם
עלית מתוך הים
תכליתך תפילת תם
נשאת בידך פעוט נם
להנחילו את הקיים
למען לא יפחד
למען יחיה לעד
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
יש גם משהו טוב בלבד. ההתכנסות הפנימית, החופש חוסר התלות.
אהבתי את החלוקה לאני ואתה . כל אחד נוטל את עולמו איתו ומותיר את השני.
מעניין מה תהיה נקודת המבט של זה שנותר לבד ואיך יכתוב את שירו
[ליצירה]
זריחה אנושית מול זריחת הטבע. הטבע כעד לאהבה בינו לבינה.
אהבתי את שורת הסיום:
יִראוּ עֵינֵיינְוּ וִיחֵזוּ,
בְּאֶלֶם זְרִיחָתֶךְ...
תמה אני איך לא הגיבו עד כה ליצירה משובחת זו. ולמה אני צריך להחזיק את מדור התגובות הזה על כתפיי!
[ליצירה]
ככה? בלי לנמק מדוע?
אני לא רוצה לרדת לרמת התגובות שלך. רק אומר כי בסיפורים, המונולוגים שלך. בהם שיתפת אותנו בחייך, חשפת את עצמך לכמות לעג ו"ירידה" במידה ניכרת.
אלא מאי? החבר'ה כאן הם איכותיים ולא ידרדרו ברמה.
[ליצירה]
---
חלק ב' של המלצתי
"אמרת לי להיאחז בכוכבים
לא סיפרת שבאור יום הם נכבים"
היום קראתי בניתוח ספרותי על שירי ביאליק כי הכוכבים בשיריו מורים על מזל אכזב, מזל שבתחילה שם עליו יהבו ולאחר מכן בגדו בו:
"הכוכבים רימו אותי\ היה חלום אך גם הוא עבר" (מתוך הכניסיני תחת כנפך)
יש הרואים בשורה זו את חלום האהבה שנגוז,תמונת הכוכבים שהם בבחינת העולם האידאלי שגם הוא רוצה באדם הרחוק.