[ליצירה]
את כל כך, כל כך נהדרת.
אני אוהבת במיוחד את איך שאת משחילה את החרוזים, בטבעיות זורמת. ואת:
"אתמול נגני כינור עמדו
בגזוזטרה של החלום"
ואת: "עוד ישמע. שמעת?"
ואותך.
[ליצירה]
אנסה להסביר.
אני לא חושבת שיש הבדל מבחינת ה"מסקנה למעשה", כי הדעות שלי לא השתנו בין לבין.
מה שכן השתנה - העוצמה של הרגשות. בעוד שבהתחלה יכולנו לדון בנושא "העסקה -בעד או נגד" ולנסות להפריד בין השכל לרגש, לאזן ביניהם, להכריע ביניהם, הרי שלמראה הארונות השכל התרסק ורק הלב צעק.
ועדיין, אני מתנגדת לעסקה.
[ליצירה]
לדעתי - מגיע לשיר הזה שתתאמץ יותר כדי שהוא גם לא ייראה כשיר פשוט, שיחשוף בעצמו קצת יותר מהרובד הפנימי, ואז אנחנו נוכל להמשיך הלאה.
שיר הזקוק לכך שיצביעו עליו ויאמרו "יש כאן יותר ממה שנדמה" - איננו שיר שלם בעיני.
בהצלחה!
[ליצירה]
יש כאן כמה נקודות ששבו את ליבי:
התפילות המהוססות, שאת לא יודעת באמת איך להתפלל, והפחד לאבד את היכולת לאהוב.
לא הבנתי למה נצרך החיתוך לאחר "הפשוטות", וגם מפריעים לי מעברי המשלב. ("שלא ברור.." מרגיש לי כמו שפה דבורה, לעומת "השלכתי תקוותי" הפיוטי.)
באופן כללי, אותו "איש אחד" מרגיש לי טפל לשיר, כאילו הכרחת אותו להיות הנושא כשזה בכלל לא הוא, אלא אותן נקודות תפילה, חולשה ופחד.
תגובות