גליך ומשבריך
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] גם אני הבנתי שזו ישיבת ההסדר בנוה דקלים. אהבתי את 'המים הזידונים' של יו"ש. [ליצירה]
- [ליצירה] מכל ההצעות, אני בעד כנרת טירקין אך התחושה שקיבלתי מן התמונה הייתה להמשך השיר: אך אף על פי כן, רק אליך צעקתי. ובתמונה- אין עוד כוח לצעוק ואין בשביל מה- הגלים מטביעים זה מכבר, ותפילותינו... אהבתי כל כך, והתחברתי כל כך, והרגשתי שזה ביטא את תחושתי כל כך, וזה שוב העלה לי את הדמעות האין סופיות. תודה. כל כך תודה. גם אם לא לזה היתה כוונתך. [ליצירה]
- [ליצירה] זו הישיבה נכון? אני הייתי קורא לזה אולי מציאות. צונאמי. או אולי גל עיני ו(לא)אביטה. [ליצירה]
- [ליצירה] טביעת הניצוץ האחרון של הציונות. יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] גליך ומשבריך. [ליצירה]
- [ליצירה] הכותרת אכן תתן נפח לתמונה... "מים גנובים ימתקו"? (משלי ט', י"ז) האופטימיות... תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] למה אופטימיות?? אני דווקא חשבתי שזה פסימי. [ליצירה]
- [ליצירה] הצעת שם הצעת שם.... --- כריש בים!!!! תיברחו.... (-: [ליצירה]
- [ליצירה] אזי עבר על נפשנו המים הזדונים ): [ליצירה]
- [ליצירה] מעשה ידי טובעים, ואתם אומרים שירה????!!!" :)) [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. האם כל חיתוכי השורות נחוצים? לדעתי ניתן לוותר על הרבה מהם ולהאריך את השורות. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, לשיר הזה חיכיתי. קודם כל: כתיבה שובת לב. היומיומיות הכי רחוקה מבנאליות שאפשר, והרגישות, והאהבה לאנושיות שנושבת מהשיר הזה - פשוט מקסים. ורק - לשם מה נצרכת הפסיחה לפני "ראווה"? [ליצירה]
- [ליצירה] עוד קצת וזה היה הייקו. [ליצירה]
- [ליצירה] ענק, ענק, ענק. ארוך להפחיד, אבל שווה כל רגע. יש לך את זה. חד וחותך ושנון ומצחיק עד דמעות עצב. הכי אהבתי את הקטע עם "מעגלי צדק". [ליצירה]
- [ליצירה] אמיתי לחלוטין, והפוך. בכוונה. וזה גם באיכות הרבה יותר טובה במקור. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] שמחתי לקרוא :) (ונדמה לי שהבנתי גם.) [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין. קצת יותר מדי טראגי מכדי לעורר אמון, ובעיקר - הסיום קטוע באמצע? או שמא זה סיפור בהמשכים? (גם אפ כן, ראוי לשייף מעט, שהסוף לא יהיה כל כך פתאומי וחד.) [ליצירה]
- [ליצירה] נהניתי לקרוא. לדעתי היה כדאי לשבור קצת יותר את הכללים. לתת לשיר הזה עוד מנה קטנה של טירוף. [ליצירה]
- [ליצירה] רדף - גם אני משנה מילים. אבל כשיש לי סיבה. והקורא _מבין_ אותה, ולא רק מהרהר:"הו, כמה מרשים. יש כאן אקספרסיוניזם הגירתי המתבטא בדסטורציה לירית, כמה חבל שאני לא מבין את משמעות הביטוי "קרבות,הבלתי – פוסקייה",אך זה ללא ספק, מעניין ביותר". ואגב, שמואל משנה את הדקדוק העברי כרצונו גם בהודעות סתמיות, ולא רק בשירתו. [ליצירה]
תגובות