קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
שיר אחר ועדין
יפה ונוגה.אם כי אי הייתי מתקנת את:
"שמש עזה
שוקעת
דומם " לו בידי הייתה הבחירה היתי מסירה את המילה "עזה" המביעה כח.וכותבת:
שמש אדומה
שוקעת
דומם.
[ליצירה]
טלי.
הסיפור מדהים, מראה על כך שאנשים נוטרים טינה ושומרים אותה בלב ואחר כך מצטערים.
זה מזכיר לי דברים רבים נשכחים מן התקופה שבה למדתי בבית הספר התיכון וביסודי ועד עתה אני זוכר אנשים ומורים ,
הסיפור זורם על פני כמה תקופות בחיי מדינת ישראל ויפה שאת משכילה לשלב אירועים חיצוניים שיעמידו את הסיפור בסקלה ההיסטורית המתאימה.
[ליצירה]
--
תודה
הסיפור עלה במוחי בעת שראיתי ואני רואה בשוק העירוני זקנות באות בימים/זקנים באים בימים הסוחבים סלים כבדים יותר ממשקל גופם, וכל זאת בשביל כל המשפחה הבאה בערבי שבת להתארח.
[ליצירה]
הבית הראשון פותחת ב"נוגעת" ואז מתוך אקסטזה, מגיעה המילה השנייה "לא נוגעת" ומכאן ריחוף מתוך ריקוד, הצלילים מתמזגים ודוחפים את הדוברת שלב שלב אל עבר הריחוף והניתוק הרוחני מהסובבים,היא בתוך עולם מלא צלילים ורוחניות.
בבית השני -המשקל מאבד מחשיבותו והמקצב תופס את מקומו ומכאן הדרך קצרה אל הפריחה ,יכולה להיות פריחת הנשמה או פריחה ולבלוב של שיא הרגע, אך כאן נכנסת המילה האחרונה -מילת המחץ:
"דממה" הנותנת תשובה לכל הבית השני.
ישר כח על שיר זה!
תגובות