[ליצירה]
הגשם מנגן על כולנו, מה? ניגוניו נעימים...
סיום מצויין, אך מעט תלוש. יכול להיות שהיה שם משהו לפני כן?
אהבתי את "עציר". מעולם לא שמעתי את המילה... ההתאמה בין הבית הראשון והשני מושלמת. צל"ש.
הבכי שלך מעורר.
תודה!
[ליצירה]
רק כמה מחשבות וכן דברים קטנוניים, כמו שאומרים, שהפריעו לי:
בבית הראשון-
מתחיל בשאלה בלשון עתיד "ומה תעשה בזקנתך" ופתאום מדלג להווה "גם העולם זקן היום" אבל חשבתי שהאב עוד לא זקן...
התיאורים שאחרי "העולם זקן" אינם מתחברים לי בפשטות לזקנה. גם לא ברורה לי תכלית השאלה שחוזרת שוב בסוף, מהי מחדשת? ובתוכנה- "ומה תעשה אתה אבא" למה מרמז ה"אתה" הזה?
בבית השני- הוא גרם לי לחשוב שמדובר שוב בשיר שואה בגלל הרציף. אבל לא נראה.. ואחרי זה הילד שמנחה את אביו כאילו הוא האב, ואין לי טענות בעצם לבית הזה ...רק שלא הבנתי הכל.
בבית השלישי-
"ועתה המקום" בלבל אותי וריגש, כי הבנתי שהבן מספר בפרטי פרטים מה שהולך להיות והוא כלכך יודע!
מה שלא הבנתי איך הוא כבר עיוור..
וחשבתי שאולי הוא בכלל מלאך ולכן.
* * *
כל הקטע הזה שהבן מוביל את האב לא מתקשר לי עם יצחק בכלל. אני מכיר מן התורה יצחק מלאכי, תלותי, עיוור שאפילו אשה אינו מסוגל לקחת לבד.
אז מה- נסיון להשליט את הקורבן בתור המניע של המציאות.. משהו בסגנון הפילוסופים? השכל הפועל שכבר יכול לפשוט את גופו? (במונולוג הבן יודע מה יהיה ולא איכפת לו למות)
זה מעצבן. אין ברירה יצחק מהתורה משחק כאן, אבל כל קשר אמיתי בין מהות הדמיות אינו.
תם ולא נשלם
[ליצירה]
אמת
החרוזים דורשים... אבל מה אני מדבר. כל-כך נהנתי- חזק ביותר במיוחד 'הליליות- ביחד' אתה הנצחת בשיר הזה רגעים היסטוריים נדירים: משל איש אצ"ל כתב שיר.. אני מדפיס אותו לזכרון: חולצה קרוע, דוקרן.. ושיר!
[ליצירה]
לא הבנתי,הדס, זה מדבר ישירות על השואה? אם כן אני מחזיר את מלותיי - - -
אומנם הייתי בוטה מדי, אבל אני רוצה להבין:
מה הנושא של השיר? שיר געגועים לגבר או כמו שהכותרת אומרת (ברמז) שיר על השואה...
אם זה שיר אהבה הרי שזה מצמרר,
ואם טעיתי, אז אני מתנצל מכל הלב.
זו מנקודת מבט של בחורה בשואה שאהובה אבד?
זכותך לכתוב לפי ראות עינייך, אבל אם הבנתי נכון...
אז זה מאוד לא לרוחי. (כאילו מי שואל אותי)
אני חושב שהבהרתי.
[ליצירה]
מומלץ בחום
"דברים שאינם יכולים להתקיים באור". אפשר לקחת את זה בתור משל על יצירה בכלל, שלא יכולה להתקיים ב'אור' וחייבת נקודה של חור שחור. גם כדי ליצור אותה, וגם כדי להיות טובה, אם הבנת את כוונתי.
[ליצירה]
אנ'לא מבין את הצחוק ששזור לאורך הסיפור. הוא לא מפלצתי או מחריד סתם צחוק שלא במקום.
רק בקריאה שנייה פתאום הבנתי. קצת בכולופן להתחיל ככה. "קשה להבין ולקבל אותך ככה, ילדה. :
ה"צחקתי" הראשון מתקבל על דעתי רק אם הוא בתמימות מה שאין כאן בהלך המחשבות של הצוחקת."
[ליצירה]
זו תוצאה של חורבן הבית. מעניין למשל לראות איך הכיסוי ראש הפך להיות "כיסוי" מאשר "עטרה" ; חיפוי על ערווה (כבטוי השלילי) מאשר השלמת הגוף לבטא אלוהים כבגן עדן. יש עוד המון דוגמאות כאלה.
[ולא כאן המקום להרחיב.]